אתה נוגע בי,
לאט,
ברוגע,
עם אהבה.

אתה מקשיב לי,
בשקט,
בחום,
אתה מבין.

אתה מנשק אותי,
ביופי,
בטוהר,
ואני מרגישה בעננים,
אני מרגישה בחיים,
יכולה להרגיש את השפתיים שלך,
נעימות,
חמות,
אוהבות.
מרגישה את הנשיקה שלך,
ומתאהבת בך.

אתה נוגע בי ומקשיב לי כמו שאף אחד לא נגע או הקשיב,
בלי מילים,
רק מסתכל לי בעיניים,
ואני יודעת,
אני אוהבת אותך.

אתה מנשק אותי כמו שאף אחד לא נישק,
הרי... אתה הראשון והמיוחד
שאני אזכור לעד, לא?!
פשוט מדהים,
רוצה לצעוק "אני אוהבת אותך...".

ואז מתעוררת,
"חלמתי" ממלמלת לעצמי,
"עוד חלום מתוק" אומרת לעצמי,
"הרי אף אחד לא מקשיב לי כמוך,
אף אחד לא נוגע בי כמו שאתה נוגע,
ו... אף אחד לא מנשק אותי... לפחות עדיין".
ואז מתחילה לצחוק, ודמעות יוצאות לי מהעיניים
דמעות של כאב או שמחה? שואלת את עצמי.