את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
כמה הרסת,
אז,
כשחשבתי עלייך.
כשראיתי אותך,
יושבת שם-
זקופה, עירומה,
מול החלון,
וקוראת.
יונה וולך.
את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
כמה לקחת,
בשתי ידייך העדינות,
נשמה תועה.
שלי.
כשנשמתי אותך,
כששכבת לידי ברכות,
ליטפת צווארי,
נשקת בעורפי,
אהובה שלי,
עכשיו את לבד.
את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
איך משיתי אותך,
קרעתי אותך,
מלבי.
וזאת אף-על-פי,
שרציתי אותך,
לגמוע אותך,
להאכיל אותך,
להקריא לך,
את מה שיש.
בי.
כנראה שאת,
וכנראה שתהיי,
זאת,
שלעולם לא תדעי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.