פזמון: אור השחר עולה, עיניים פוקחת
    תפילה אל אלי, אני שולחת
  מודה בכל בוקר, אינני שוכחת
             ויש לי נחת



מודה אני לפניך מלך חי וקיים
אתה זה שיצרת ובראת את העולם
את כולם.
את היבשה ואת הים
את החיה, את האדם,
מביט עלינו משם,
למעלה במרומים, על כס מלכותך, יושב
ומקשיב לשיר שיוצא לי מהלב
כי כל מילה ומילה מביאה כוונה
מודה לך על שנתת לי את המתנה
הכי יפה,
הרי נתת לי את חיי
הצהרת שהעולם יהיה אחרת בלעדי.
ונכון שאולי,
היו זמנים אמרתי די
שחשבתי שהכל מסביבי היה בלאי.
אבל תמיד אפילו במצב הכי נורא
הצלחתי למצוא את האור בקצה המנהרה
כל משבר מיד חלף, נלחמתי בו עם הדף
הוא רצה לתקוף אותי, אך בעצמו הוא נתקף.
בזכותך...
נתת לי את כוח הכתיבה
שאם לא היה טמון בי, לא הייתי מייטבה
להיות צלולה במחשבה,
ואם זה לא הספיק, אז היתה לי הסביבה
כשכל משבר הציק
האנשים שהענקת לי, כל כך נכונים
עטפו אותי בביטחון, עטפו באמונים
לימדו כל מה שאני יודעת עד היום
האמינו שאצליח להגשים כל חלום
אז תודה לך מלך,
הוכחת את הערך,
לרגע לא הפסקת והארת את הדרך

פזמון: אור השחר עולה, עיניים פוקחת
    תפילה אל אלי, אני שולחת
  מודה בכל בוקר, איני שוכחת
             מסופקת מהנחת                       X2


אתה נתת לי את חופש הבחירה,
האם לבחור ברע, או בדרך הישרה
אז בחרתי, ודי נראה לי שבטוב
כי לשבת ולכתוב זה בעצם לאהוב.
למרות שאני יודעת, שהיו לי טעויות
עוררתי מהומות, עשיתי בעיות, גרמתי לשגיאות ויותר מכל... הרבה
מכל... לא עמדתי בהבטחות
ונכון שלא תמיד הראיתי אהבה
ולפעמים אפילו הייתי כל כך כפוית טובה
אבל חשוב לי שתדע,
שלאורך המסע,
לא הפסקתי לדקה, להאמין בקיומך.
כי ליווית אותי כבר מאז הלידה
אתה יצרת אותי, מגיעה לך תודה
ולא משנה מה יקרה, אפילו מעכשיו
אעריך אותך תמיד בכל עת, בכל שלב
אז מודה לפניך מלך חי וקיים
אתה זה שיצרת ובראת את העולם
את כולם.
את היבשה ואת הים
את החיה, את האדם,
מביט עלינו משם...

פזמון.