לא יכול יותר לצעוק, מנסה להירגע,
מנסה לשמור על שקט, מתחבא בצד הדרך
שלא יראו אותי כמו שאני.
מנסה לנשום לאט, מתפתל אל תוך עצמי
מתקפל אל תוך הלעג,מתחלק לרסיסי מילים
עד שאצליח להיפרד.
עוד רגע מסמן אותי, רציתי שייקחו אותי נקי יותר,
כבר אין לי כוח לוותר.
אל תוך הרקע החיוור, אני נכנס ומתפזר
קרוב מידי, אני כמעט ומתעורר.
רסיסים של גוף נסחפים על פני המים
אזיקים קטנים נסגרים על הידיים
אני לא יכול לשחות ולאט אני טובע
ועכשיו זאת אדמה, אני שוקע
לשונות של אש, רגעים קטנים של אושר
ונכבה האור ועכשיו אני בחושך
אני קם ונרדם כשנהיה לי חם
והכל זורם
אל השקט
לא יכול יותר לשתוק, מנסה להירגע
אם בפנים אני רועד יותר
אז בחוץ אני קשה יותר
שלא יראו אותי
כמו שאני
מילים: יריב גוטליב. לחן: יריב גוטליב וז'ק מיראז'
(ז'ק מיראז': שרה דוידסון - תופים, יאיר גת - בס,
אופיר לוקאיי - גיטרות, יריב גוטליב - שירה וגיטרה) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.