כבר חורשים הקמטים
עור פניה היפות,
בגווני שערותיה
יש שחורות,ולבנות...
והגוף, מה עצוב,
כבר לא כל כך,
רענן וחטוב...

פה ושם קצת כואב,
לא תדיר,
לפעמים ברוקדה,
אוף, חסר קצת אוויר...
אך עיניה בורקות,
יוקדות,צוחקות,
מקרינות, מספרות...

אשה בוגרת
בסערת רגשות,
נעה בקלילות
בתוככי היום,
כמרחפת, מרקדת בחלום,
מוצפת,מלאת תחושה
של חום מתוק, ששכחה,
כמה מתגעגעת ונכספת,
שוב מאוהבת להיות...

שירים כותבת,
מילים יפיפיות,
כמצפה בין השורות,
שכבר יבין,
יבוא עכשיו,
תקווה תולה,
אולי תוכל
להזדקן עימו,
יחדיו...

שרים שיריה
לילה לילה,
כמה כמהה לאהבה,
כזו אחרת,
טהורה,
שלא כבוסר נעוריה,
ההיא שהתנפצה,
עתה, בוגרת ובשלה...

אך היא עדיין מצפה...