בין גלים כחולי המים
רוחשים, מתנדנדים.
שם סירת מפרש קטנה,
שטה לאיטה, חותרת.
המפרש גדול הוא
והרוח זעירה,
אין משוט, בלא מנוע,
היא לפתע נעצרה.
אל החוף, רוצה, שואפת
נערה, שונאת, כועסת.
בדמעה היא מתחננת,
בוא אישי, הצילה נא.

על החוף, הרחק מנגד,
מתרוצץ לו האדם,
בו רצתה, זה לא מכבר
ביניהם, נשבר, נגמר.
לפתע רוח באה,
כיוונה חיש השתנה
וסירת מפרש קטנה שם,
סובבה את חרטומה.
אל החופש מפליגה היא
חברה שם מאחור,
משאירה אותו בתוהו,
היא, תגיע. הוא בכפור.