אני ואתה יושבים באוטו מתחת לבית שלי
ומדברים
שוב מדברים את  אותם המשפטים
אותן מילים מחייכות לא מחייכות
מבטיחות לא מבטיחות לי אושר

(ואולי זו רק אני שומעת הבטחה במילים האלו?
ואולי היא אמת וזו רק אני שפוחדת?
ממה אני מפחדת?)
אתה אומר לי:
כנראה שתצטרכי לראות בעצמך
ואני עדיין לא מאמינה

ניו יורק נוסעת מסביבנו
ואנחנו כמו תמיד נמצאים על איזה אי מבודד בתוך הטירוף
(ואולי אנחנו הטירוף?)

מעשנים סיגרייה
אתה רוצה אותי או לא רוצה?
ואני, מה אני רוצה?
והעיר הזאת, מה היא רוצה ממני בכלל?
רגע אחד טובה אליי ובמשנהו קורעת ממני כל חתיכת אופטימיות עם
הקור הזה
ואתה, כמו העיר הזאת, רע וטוב
אני כבר לא יודעת מה לחשוב

אני יוצאת מהאוטו ומטפסת לדירה
בניין טרום מלחמה מסריח עם מדרגות גבוהות
וצינורות שדופקים באמצע הלילה
כל כך רוצה שתעלה איתי אבל יודעת שזו תהיה טעות
מחר שוב אצא לרחובות להסתובב קצת
לנשום את העיר
וכל פינת רחוב, כל חנות,
יזכירו לי אותך אהוב שלי
כי אתה והעיר הזאת נגלים אליי ביחד
שלב אחר שלב

(אולי יהיה טוב עכשיו)