הוא יודע שאני אוהבת אותו המון,
אמרתי לו את זה והוא ייבש אותי לגמרי.
זה היה ממש מעליב...
לא רוצה לרדוף אחריו יותר...
רדפתי מספיק.
עד כמה שהוא יקר לי, אני סיימתי!
אם זה לא מפריע לו, זה גם לא יפריע לי.
אני לא זאת שהולכת להיפגע מהקשר שלהם יותר,
אם כבר מישהו ייפגע זה הוא.
הוא חי בבועה כזאת... לא שם לב מה הולך מסביבו.
מתרחק מהחברים, מהחברות
לא אכפת לו גם ממנה, אבל הוא מכחיש.
הוא משקיע והיא לא מעריכה את זה.
היא מעמידה פנים. גם הוא.
זה פוגע בכולם, אבל לא אכפת להם.
להם טוב, הם ביחד.
זה שקר, לא טוב להם!
הם ככה כי זה "נוח", כי יש להם מישהו.
כי הם לא לבד.
אבל הם רחוקים... הם לא קשורים.
אולי אני אתעלם ממנו?
אולי אז הוא ישים לב שמשהו לא בסדר?
שהוא חרא. שהוא מתייחס כמו זבל לאחרים.
שהוא לא קולט עד כמה הוא אטום למציאות.
מי יודע, אולי זה יעזור איך שהוא... אין לי כבר מה להפסיד.
אני לא מסוגלת יותר לסבול... סבלתי כל כך הרבה בגללו...
לא רוצה יותר.. נמאס לי! עבר את הגבול!
אני מתגעגעת להודעות שלו... לטלפונים...
ל"פעם" שהיה עוד אכפת לו מאחרים.
עכשיו כבר אין אחרים. הוא איבד אותם. את רובם.
מה יקרה שהם כבר לא יהיו ביחד?
מי יהיה שם בשבילו? אני? לא בטוח... לא בקצב הזה.
למה הוא לא פותח את העיניים? למה הוא לא שם לב?!
למה לעזאזל, לא אכפת לו ממני יותר?!
נמאס לי שהוא לוקח אותי כמובן מאליו!
נמאס לי שהוא חושב שאני אחכה לו לנצח!
נמאס לי שהוא לא רואה אותי...
הוא הכי חשוב לי בעולם והוא יודע את זה.
גם את זה אמרתי לו. ומה הוא עשה?
לא הגיב, לא ענה, לא התייחס.
התעלם.
זה חבל... זה עצוב...
זה ממש כואב. תפסיק.