"אוקיי חבר'ה, בואו למשכן של מלכת הקרח!" וירה פתחה את השער של
התא. גבריאל וקשת עקבו אחריה דרך מסדרונות אפלים וקרים, עד
שהגיעו לדלת קרח גדולה שעליה היה רשום "המשכן". הם נכנסו. מצד
ימין הייתה במה ענקית שבמרכזה מוקמו 2 מיקרופונים, אקוסטית,
ו-2 כיסאות. הם הלכו והתיישבו בהם, קשת אחז בגיטרה.
מולם הסתובב כיסא, ועליו ישבה מלכת הקרח!
"וואו אחי! היא מדהימה!" גבריאל אמר לקשת.
"תתחילו לנגן! אין לי סיבולת לחכות!!!" היא נזפה.
קשת התחיל לנגן מהלך אקורדים מתקתק כמו שרק קשת יכול, גבריאל
נדהם מהאיכות של השיר ודמעה נצנצה בעינו השמאלית. במהרה הוא
התעשת והחל לאלתר מילים על קופים בג'ונגל החם בברזיל שעושים
SWEET SWEET LOVE. ברגע ספונטני גבריאל קפץ מהכיסא וניתק את
המיקרופון מהמעמד, כך שהוא יכל להסתובב בחדר איתו. הוא התקרב
למלכת הקרח ותוך כדי שהוא שר הוא נעץ את מבטו בעינה. העיניים
המלאות של גבריאל הפנטו את מלכת הקרח לשניה, והוא בנתיים
מאחורי גבו מזג את תכולת השיקוי שעידו נרגילה נתן לו לתוך הכוס
שלה. הוא חזר לבמה והוציא את קשת לסולו. קשת היה כל כך עמוק
בתוך המוזיקה שהוא לא שם לב שהוא התחיל לאלתר על הסולם
הכרומטי! הסולם היחיד בעל 11 תווים!! הסולם האסור! הוא ניצל
אותו והוציא מנגינות יפהפיות ובדיוק כשהוא הגיע לשיא הסולו הוא
נשבר מהעוצמה המוזיקלית וקרס. מלכת הקרח רצה מייד לעברו. "אוי
אלוהים האם הוא בסדר?!" היא אמרה בדאגה. "וירה! מהר תקראי
לעומר ותכניסו את קשת למיטה ותקראי לרופא!"
גבריאל לא הבין מה קורה, אבל הניח שזה השיקוי מתחיל לפעול.
קשת שקע בתרדמת ולא הראה סימן לשיפור. למרות שגבריאל היה שבור
ממצבו של חברו הטוב, התפתח סיפור אהבה בינו לבין מלכת הקרח.

בינתיים במערת הסטלה עידו ומיה התגלגלו על הרצפה מצחוק. "איזה
ילדים מפגרים!" עידו צחקק בעודו מוחה דמעה מעינו. "לגבריאל אין
מושג שנתתי לו שיקוי אהבה ולכן מלכת הקרח מתנהגת ככה...".
לפתע דלת הכניסה הועפה ממקומה ומערבולת רוח החלה לחצות את
החדר.
"מה זה?!" עידו צעק והרים חרב סמוראית ששכבה לידו, הוא ניסה
לחתוך את הרוח אבל זה לא עזר! הוא נתן לה כמה אגרופים אבל זה
לא עצר את הרוח, היא התנגשה בו והעיפה אותו לצד השני של החדר.
הרוח הפסיקה. מבעד כל העשן שהיה בחדר (מהנרגילות שנפלו) התגלתה
דמותו של ניר.
"הגיע הזמן להפסיק את שלטון הרשע שלך, אבא!" ניר צעק. "אני
לוקח פיקוד כאן! להיות אל הסאונד זה סבבה והכול, אבל מישהו
אחראי צריך לנהל כאן את העניינים! והמישהו הזה הוא אני!"
"שלטון רשע? אבל אני בחור טוב!" עידו השיב.
"ובכן, לא מספיק טוב! אתה מוגלה מכאן, לך! וקח את הנרגילה שלך
אתך... זה כל כך פאסה... באנגים זה הדבר בנאדם! ואל תחשוב
אפילו לנסות להתעסק איתי... אתה לא יכול לגעת בי! סאונד זה
שינוי לחץ האוויר, אני יכול לגרום ללחץ האוויר להיות כל כך חזק
עד שהריאות שלך יתפוצצו ואז איך תעשן, אבא? הא? איך?"
"אה... אני לא יודע..." עידו אמר בתבוסה. זו הייתה הפעם
הראשונה בחייו שלא הייתה לו תשובה. הוא אסף את הנרגילה, שם
בנדנה ויצא לדרכים.
"יופי!" ניר מחא בכפיו. "עכשיו דבר ראשון שאני אעשה בתור האל
הראשי כאן זה להסיר את כישוף האהבה המגוחך שרובץ על מלכת
הקרח".

בין הזמן שניר אמר את זה לזמן שהוא באמת ביצע את זה עבר חודש
בערך. במשך החודש הזה גדל סיפור האהבה בין גבריאל למלכת הקרח.
למרות שהכישוף הוסר ממלכת הקרח, היא המשיכה להיות עם גבריאל,
למרות שהיא כבר לא הרגישה כלפיו כלום, היא פשוט לא עצרה לרגע
לחשוב מה היא בעצם עושה איתו.
יום אחד, כשהם חזרו מבילוי לילי סוער, נשמע רעש מהחדר שבו קשת
שכב. גבריאל ומלכת הקרח מיהרו ופתחו את הדלת. לא היה שם אף אחד
מלבד קשת במיטתו. החלון היה פתוח. גבריאל מיהר לחלון וכשהוא
סגר אותו הוא היה יכול להישבע שהוא ראה את מיה רצה בגן. לפתע
קשת התרומם.
"קשת!!! חדוד! חזרת! איזה כיף!!!" גבריאל צהל והדליק סיגריה
כדי לחגוג.
"היי קשת!" מלכת הקרח אמרה לו בנועם.
"אההה! מה היא עושה פה? איפה אני? מה קרה?" קשת שאל.
"תירגע קשת!" גבריאל אמר בנועם כשהוא מצית לעצמו עוד סיגריה
(הוא סיים את הקודמת). "מלכת הקרח ואני עכשיו חברים... היא
אחלה בחורה כשלומדים להכיר אותה... למרות שכשאני חושב על זה
אני לא כל כך מכיר אותה... אני אפילו לא יודע מה השם האמיתי
שלה... היינו כל כך עסוקים בפעילויות פיזיות והחלפת נוזלים...
אה... בכל אופן, אחי, היית בתרדמת כבר בערך חודש! עשית סולו
וקיבלת איזה התקף או משהו, יצא לך קצף מהפה... זה היה הדבר הכי
יפה שראיתי אי פעם".
"חדוד. אני רוצה להיות לבד בבקשה", קשת אמר בהחלטיות.

גבריאל ומלכת הקרח יצאו מחוץ לחדר. "מה שאמרת לי שם גרם
לחשוב..." מלכת הקרח פתחה, "אתה צודק, אנחנו לא מכירים אחד את
השני, אנחנו בכלל לא מתאימים, כן יש לנו סקס מתאים, אבל אתה לא
מה שאני מחפשת בבחור... אין לך מספיק... סיבולת!!!"
"מה?! לא! אני יכול לרוץ סביב כל כדור הארץ 3 פעמים בלי
לעצור!" גבריאל חייך בביטחון.
"זה בדיוק מה שאני מדברת עליו. אז תשמע מה נעשה..." היא קרבה
לגבריאל והתחילה ללחוש.

קשת בנתיים הוציא מתוך הכיס שלו את המכתב שמיה נתנה לו במערת
הסטלנים. איך שהוא פתח את המכתב האדמה החלה לרעוד. קולה של מיה
נשמע:
"קשת! עליך לדעת את האמת. אתה העובר שעידו ואני איבדנו בזמנו,
שתיית דמו של עידו גרמה לך לעבור בזמן ובמרחק, וקפצת מאות שנים
קדימה לבטן של אישה אחרת. אבל אנחנו ההורים האמיתיים שלך. ואתה
אל! ולא סתם אל, אנחנו חוזים שיהיה לך כוח כל כך עצום שהוא
יעלה על כוחו של עידו בעצמו!
נ.ב.
היי קשת מאמי, הוספתי את החלק הזה עכשיו כשבאתי להחזיר אותך
מהתרדמת, המצב רע במערת הסטלה! הביקור שלך והיחס המועדף שקיבלת
מעידו גרם לחוסר איזון בין הבנים שלנו ופעם ראשונה שרגש הקנאה
הגיע אליהם! ניר העיף את עידו מכס המלכות ושולט במקומו, אתה
חייב לעזור לנו!"

המכתב נסגר והחדר הפסיק לרעוד. בחוץ נשמעה צעקה, קשת קפץ
מהמיטה ופתח את הדלת, חלק מתקרת הקרח נפל מכל הרעידות ומחץ את
גבריאל.
"זהו זה אחי... אפשר לשכוח מסיבוב הופעות בחו"ל..." גבריאל
חייך חיוך אחרון והתכונן למות.
"שטויות אחי! אתה תהיה בסדר!" קשת תפס את גוש הקרח והעיף אותו
הצידה. "הרגע נודע לי שאני אל!"
"אה... מה אכפת לי! אני עומד למות!!!" גבריאל הדליק עוד
סיגריה.
"לא אחי! אתה לא מבין? אתה שתית את דמי! זה אומר שיש לך גם קצת
סגולות החלמה! פשוט תשתמש בריאות שלך ותנפח את עצמך!"
"אה... אוקי!" גבריאל אמר ועשה את מה שקשת הציע. "היי, מה אתה
יודע! זה עבד, חדוד! מגניב!!!!" גבריאל ומלכת הקרח התחבקו.
"אחי, יש בעיה במערת הסטלנים. אנחנו חייבים לצאת מיד לעזור
להם!"
"סבבה חדוד... אה... את גם רוצה לבוא?" גבריאל שאל את מלכת
הקרח בביישנות...
"אה... לא נראה לי, אני צריכה לעשות דברים... בא לי להתחיל
לעבוד בקייטרינג ולא לשמור על קשר עם החברים שלי... ביי!" היא
אמרה והלכה.

"המ..." גבריאל נהם לעצמו.
"מה זה היה?" קשת שאל בתמיהה.
"בוא אני אספר לך בדרך... אנחנו נפרדנו... היא החליטה שלא
מסתדר לה..." גבריאל סיפר.
"באמת? נו, אחי, הפסד שלה!" קשת סיכם.
"אז מה אחי, אתה אחד האלים?!.. ידעתי שיש בך משהו מיוחד!"
גבריאל חייך.
"כן... אבל עם הידיעה שאני אחד האלים גם באה לי התודעה
האלוהית, מה שאומר שעכשיו המוח שלי מחובר למאגרי מידע ענקיים,
אני יכול לדעת דברים מהעבר וההווה".
"נו... נשמע סבבה!" גבריאל תמה.
"ובכן אחד הדברים שגיליתי הוא שהייתי אמור למות מהשימוש בסולם
הכרומטי, בגלל שאני אל אני שרדתי, וגם זה בקושי, הייתי בתרדמת
כמו שאתה יודע, ובלי ההתערבות של מיה אולי לא הייתי יוצא ממנה.
עכשיו נגזר עלי בכל ירח מלא להפוך להיות ג'זיסט!"
"אוי לא!!! רגע, חכה שניה". נשמע צלצול טלפון סלולרי, גבריאל
ענה. "הלו... כן... או אני מבין... אוי מסכנה..." גבריאל התחיל
להגיד מילות נחמה ולהיות כולו מוצי שמוצי.
כשהוא סיים קשת שאל אותו: "מה זה היה...?"
"אה.. זו מלכת הקרח, היא הייתה קצת מדוכאת..."
"רגע... אתם נפרדתם... אז למה אתה צריך לעשות את כל הקטע של
החבר שמנחם?..." קשת שאל בתמיהה.
"אתה לא מבין... הדבר היחיד שהיה לנו טוב בקשר היה הסקס. אז
נפרדנו כי אנחנו לא אותו סוג ראש... אז עכשיו אני רק מנחם אותה
וכאלה".
"רגע..." קשת עצר אותו. "אתה רוצה להגיד לי שהמצב שהיה הוא
שהיה אחלה סקס ומערכת יחסים לא משהו, אז אמרתם - בוא נפסיק עם
הסקס, אבל נמשיך עם המערכת יחסים?! חחחח! חה חה חה!!! זה הדבר
הכי מצחיק ופתטי ששמעתי בחיים שלי! אם כבר להפך! הייתם נהיים
יזיזים! אבל מה ההיגיון במה שעשיתם? אוי אלוהים אתם דפוקים!"
קשת התפקע מצחוק.

גבריאל התעצבן ושתק. הם המשיכו ללכת במדבר של מלכת הקרח. משום
מה לא היה אף דוס באופק... אבל אחרי כמה שעות הליכה הם כן ראו
משהו באופק... זה היה ענן עשן... כל שהתקרבו ראו שדמות נמצאת
בתוך כל העשן. זה היה עידו נרגילה! עם נרגילה בוערת!
"היי, מה המצב, ילדים מפגרים?" עידו אמר. הוא נתן מבט בקשת
ואמר: "המ... אני רואה שאתה מחובר לתודעה האלוהית... זה אומר
שאתה יודע... ובכן אני לא יודע מה להגיד על כל הנבואה שאתה
תהיה האל הכי חזק, רק אל תשכח מי עשה אותך, בובה!" עידו קרץ
לו.
"אל דאגה, אני לא בקטע של לשלוט בעולם... רק לעשות מוזיקה
טובה... עכשיו בוא נלך להחזיר אותך לכס המלכות".
הם מיהרו בחזרה למערת הסטלנים. בכניסה רמי ניסה לעצור אותם
בפקודת ניר, גבריאל נשף והעיף את רמי בעזרת הריאות שלו. הם
נכנסו לתוך המערה ונתקלו בניר.
"או, היי קשת!" ניר אמר. "רגע, מה זה, עידו?! תמות!!!" הוא
התחיל לירות מערבולות סאונד לעבר עידו...
"אה... אני לא יודע מה יותר גרוע, העובדה שהרוח הזו מבלגנת לי
את השיער או העובדה שהסאונד במערבולת הזו נשמע כמו ספייס
גירלס!!!"
"הא... הא... אין לך סיכוי נגד אדון התדרים", ניר גיחך.
קשת התחיל להזיע... לפתע יצאה מערבולת כל כך חזקה שהיא העיפה
את ניר לחלל, איפה שאין אטמוספירה ולכן אין תדרי קול! עידו עף
לשם וכרת לניר את 2 אוזניו.
"זה העונש שלך על הבגידה!" עידו פתח.
"מה? אני לא יכול לשמוע אותך", ניר גלגל את עיניו.
"זה העונש שלך על הבגידה!!!" עידו צעק.
"עדיין לא שומע..." ניר השיב. עידו ישב וכתב על פיסת מגילה
לניר שהוא מגורש ממערת הסטלנים.
ניר הסתלק. אל תדאגו הוא יהיה בסדר, הוא אל, האוזניים שלו
יצמחו בחזרה...

"היי, עידו, אני יכול לבקש ממך משהו?" גבריאל ניגש אליו.
"בטח!" עידו השיב.
"תחזיר למלכת הקרח את הזהות שלה... היא במשבר זהות מאז שהיא לא
רעה, ואחרי שבלבלת אותה עם השיקוי..." גבריאל הסביר.
"המ... טוב..." עידו אמר.
החבורה נסעו למשכן של מלכת הקרח וישבו לשתות קצת קרח אצלה.
"הגיע הזמן שתשמעי את סיפורך... לפני 20 שנה נולדת בכלא רוסי,
עבדת מגיל חצי שנה במכרות פחם, הלכת קילומטרים בשלג כל יום,
אכלת נעצי ברזל לארוחת בוקר... כשהגעת לגיל 18 התחלת להשוויץ
בפני כולם שיש לך יותר סיבולת ממני! בכבודי ובעצמי! זה היה
חילול הקודש! ולכן הענשתי אותך והפכתי אותך למלכת הקרח. השם
האמיתי שלך הוא אנה. ואני עכשיו אחזיר לך את הזהות שלך."
"היי, תודה! למדתי את הלקח שלי!" אנה אמרה.
בינתיים, אלפי קילומטרים משם, ניר סיים להתקין אוזניים
מכאניות, שיוצרו במקור כדי להשמיע מוזיקת איתי אבל אחרי כמה
שינויים הפכו לאוזניים לכול דבר.
"או... אני חושב שאיתי הזה הוא בדיוק הבנאדם שאני צריך למלחמה
שלי!" ניר חשב לעצמו כשהוא מקשיב למוזיקת איתי. הוא זימן את
איתי.
"היי! איך הגעתי לכאן?" איתי שאל.
"שקט בן תמותה! אני רוצה להלחם בכמה חדודים שמובלים ע"י קשת
ואתה הולך לעזור לי!" ניר אמר.
"קשת?! הוא אמור להיות מת!!! מלכת הקרח לא הרגה אותו?!" איתי
שאל.
"לא! טיפש! נראה לך שבת תמותה טיפשה כמו אנה יכולה לפגוע
בקשת?... אנחנו צריכים תוכנית!" ניר השיב.
"המ... אל תדאג! יש לי את התוכנית המושלמת... נלחם בטוב... עם
טוב...! אני הולך לצלצל למישהו שלא דיברתי איתו הרבה שנים...
מיכאל...".