משדרת לה מסרים, כל הזמן.    
רומזת-אומרת-מתנסחת-אבל מדברת שונה לאחרים.
וחולמת עליה.
למה זה מסובך לי כל כך?
כבר יותר משנה שאני מתרגשת ממנה...
קוראת שירים ישנים שכתבתי עליה, אבל היא מעולם לא נתנה לי
הרגשה מיוחדת, לא נפגשת איתי לבד כבר חודשיים, לא מבינה למה
אני מתכוונת כשאני כותבת "ביטלתי יציאה בשבילך", אבל מתגרה בי
כל הזמן.
רוצה כבר לנשק אותה ולשכוח אותה,
רוצה יותר מחיבוק ומבטים, ממשפטים דו-כיווניים.
רוצה לגור איתה, לבשל בשבילה, להאריך בשבילה שיער ולבזבז עליה
כסף.
אבל לא מצליחה להבין אותה.

לפני הצבא קיוויתי לתשומת-לב, ולא היה לי אכפת מאיזה כיוון
אקבל אותה. נהניתי מסתם פור-פליי שאין לו שום משמעות. עכשיו
כשאני כבר כמה שבועות אחרי שחרור וכבר כמה שבועות לבד אני
מתפקחת. ואני רוצה משהו אמיתי. ואני רוצה חיבוק חם, וריח שמביא
אותי למקומות אינטימיים ומבט של מישהי שהיתה איתי גם כשאני לא
ממש הייתי שם.