הוא בחר בשחור, וזהו. הקלף היה לבנבן או זהוב או כתמתם והדיו
היה שחור כלילה. והוא צייר. רישום מהיר, תרגיל, נועד להישאר
חבוי במחברות אותן אי אפשר לקרוא למשך שנים, עם מכונות
מסתוריות שאולי לא ימצא להן שימוש לעולם.
לא שאני מתלונן, כמובן. שחור זה לא רע כל כך ואחרי הכל הוא
צייר אותי. הו, כמה רבים חלפו בדעתו בלא שזכו לכבוד הזה. הוא
הכניס קצת מעצמו, מהרעיונות, לתוכי. אני יודע. אבל הייתי מעדיף
צבע. עיניים כחולות ושיער בגוון הקטלב, או אולי החיטה, היו
עושים לי רק טוב. על השרירים, לעומת זאת, אני לא מתלונן. הם
עוזרים לי להחזיק את הידיים באוויר כל כך הרבה זמן. ניסיתי
להישען על העיגול מסביב, אבל אני לא מגיע. אל הריבוע אני דווקא
מגיע אבל הוא הכניס לי לראש את המחשבה הזו - שזה יהרוס את
הפרופורציות.
וכך הוא סגר את המחברת מעליי. משאיר אותי לעמוד כך לנצח. מאוד
לא נוח, אני אומר לכם. ומאוד חדגוני. הוא חזר להתבונן בי מדי
פעם, וכך גם אחרים רבים אחריו - אבל לא באותה מידה של הערכה.
מה יש בבחורה עם החיוך המטומטם שאין בי?
כן, אלו לא חיים אמיתיים. זה מאוד מביך לעמוד כך עירום כל
היום, בלי שום נוף מאחור ודמויות לצידי. רק אני, המעגל
והריבוע. אבל אני לא מתלונן, בחיי! אמנם כבר נתפסו לי הזרועות
מעמידה צלובה שכזו וכואב לי המצח (למה הוא בכלל רצה אותי כל כך
קודר?), אבל אני יודע שהרבה יותר גרוע להיות זה עם הפישוק
מאחוריי.
(למקרה שלא הבנתם, ואני מניחה שזה לא מובן, הקטע מבוסס על
הציור "האיש הוויטרוביאני" של דה-וינצ'י. את התמונה אפשר לראות
פה:
http://gallery.euroweb.hu/art/l/leonardo/10anatom/1vitruviu.jpg
)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.