כשקרן אור מפלחת
את החושך. יד נשלחת
מתמתחת ונוגעת
בקצות האצבעות.
כשקרן אור מאירה
פינה- החשיכה שנסוגה
ניצוץ קטן באפילה
לתת סיבה להיות.
אפלה סביב סוגרת ולוחשת-מתלחשת
מכניסה בלב פנימה
פחד- מה צפוי קדימה?
נאחזת בחוזקה בכל צפונות נפשה
נאחזת- לא מרפה
עד שתימוג החשיכה.
נפש שכלואה
בתוך הגוף- יש נשמה
וכשקרן אור נגעה
התלפפה ונעטפה
והתחברה אל מושיעה
נקשרה בבת אחת
התמזגה לאט, לאט.
כגוף אחד הם מהלכים
כראש אחד הם מדברים
נפש תאומה כואבת
כשאחותה עודה בודדת
וגם כשאחותה כועסת,
מתרפסת, מתחננת
היא שולחת יד אוהבת
כיחיד היא מתמודדת.
וישות שכאחד פועלת מתפקדת-מתופעלת
במכה אחת נפרדת
מעצמה- מתבוססת ומדממת
ועתה ניטלה ממנה כל מהות חייה
מתפרקת- בעוצמה
בתוכה החשיכה.
כשאפלה מסתננת
אל האור. מתבוננת
מנתחת מהרהרת
איך הכל לשבור.
כשאפלה מתערבת
בפנים- ומשאירה אותה כואבת
לנפש שעכשיו דואבת
אין סיבה להיות. |
