יוכי פרלמן / לשם |
וסבי שלא הכרתי
בלי אומר שתלו בי נופי מלמלה
מתבדרים אל ועל ארץ קרה;
נגונים בי הוסיפו, הזויים -
פעם בנהי קולו של חזן
ופעם כאשד זורמים
מכלי יער, זמר ומיתר;
אבני מדרכת הורישו לי
מרצפות רחוב ללא מוצא.
לא אדע לחיות זולתם
מכאוב לא אוכל לו
ובדידות
עד יאספוני עמם
לשם.
YP
ינואר 2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|