היה זה רק עוד יום רגיל בחיינו השגרתיים.
אני זוכר את השעמום אשר אפף את הבית באותה העת.
כמנהגי קמתי בצהריים, עפוץ, ראשי כאב ותמונות של שמואלזון
מקיא עדיין טריים בזכרוני, הכל כרגיל.
ירדתי לקומה התחתונה, שם עמד שוורצנגר במטבח. שוב ניסה לאפות
עוגה, והתעצבן על שלכלך את הסינר הפרחוני שאמו נתנה לו כמתנת
יומולדת, ולכשהתייאש עבר לניקוי המאג האישי שלו.
עברתי לסלון בדיוק בזמן להציל את גבינת הקוטג' האחרונה במלאי
מידיו הבועלות של איש הגבינות.
התיישבתי על הספה והחלתי מזפזפ לי בין הערוצים, מפסיק רק לקול
שאגתו של ארנולד המודיע על הקיש המוכן לארוחת הצהריים.

היה זה בשגרה  לראות את איש הגבינות מקבל מכות מחברה לשעבר
שהוא הרגע זרק, יום לאחר שכל משפחתה נספתה בהר גאש אינדונזי או
לנגב ליפתח המעולף "רוק מהול קיא" מצדי פיו, לראות את ארנולד
לוקח את המרכבה סימן 4 לשטיפה מהירה בזמן שהעוגה בתנור, או
לקלוט את שמואלזון בזווית העין מצניח אוגר מגג הבית, ולכן לא
חשדתי בכלום.
את כל היום הצלחתי להעביר בלי להבחין כי משהו שונה.
היה זה יום הניקוי החודשי, לכן היה קל להתעלם מהעובדה כי משהו
אינו כשורה. את רוב היום בילינו בשתיית וויסקי בזמן שאדוה
ניקתה את הכלים, או שתיית וויסקי בזמן שאדוה ניקתה את הרצפה,
אפילו שתינו קצת וויסקי בזמן שאדוה עשתה חלונות.
היה קצת מפרך לסחוב את יפתח הסקסי, והעובדה שהוא מעולף גם
קצת הקשתה עליינו להשקותו בוויסקי.
בערב נסענו לפאב הירוק, איש הגבינות לא בא כי הווידיאו
מקולקל והוא לא רצה להפסיד "הכי גאים שיש".
בחניית הפאב ראינו את ילד הוורידים עוסק בספורט האהוב עליו,
עיקום אומנותי של דלתות מכונית.

כנראה שבמהלך הערב שתיתי טיפונת יותר מדי כי כשהאיש העייף,
כשלעצמו בחור יפה במיוחד, הציע לי לגימה ממשקה השטן, the Wild
turkey, הסכמתי ללא היסוס, וכך קרה שפטה כבד האווז שארנולד
הכין לארוחת הערב עבר בגרוני שנית לאותו היום.
מיד עברתי גם אני לעסוק בספורט האהוב עלי, החלקה אומנותית על
קיא מהול חסה. לאחר כמה מקצים חזרנו הבייתה.
שם זה קרה.
בין נמנום להתעוררות רגעית להתעלפות, הצלחתי להבחין בנורא מכל,
שוכבת לה שם במעין נונשלטיות מעיקה, כאילו כל מטרתה בחיים
לצחוק על עצם קיומנו...
שערת ביצים על אסלת השירותים!!!
ומייד העולם נכבה לרקע צלילי מרצפות החדר הנחבטות בראשי.
כשהתאוששתי היה כבר צהריים. עפוץ, ראשי כואב וזכרונות הקאה עוד
טריים בראשי, רצתי לאזור הסלון. מדלג על איש הגבינות שופך
כמויות מסחריות של מוצרלה לגיגית, קראתי ליתר חבריי, יפתח אשר
התעורר לקול צעקותיי ההיסטרים נעמד, התבונן סביבו, חשב טיפה,
ומייד (מנופף בידיו) פתח בריצה לעבר החלון, שלצערנו גילה כי
הינו סגור רק לאחר שריקושטים של קיא ניתזו חזרה לפניו.

נותרנו אני ושמואלזון לבדנו עם יותר מדי שאלות פתוחות, הרי
ברור כי שום גבר לא ינער את אבר מינו בעוצמה פראית שכזו עד כי
יזהם סביבתו בשערות ביציו העפות לכל פינה. אם כך, איך באמת
מגיעות שערות הביצים לאסלות השירותים ברחבי העולם?
לאחר הירהורים רבים שמואלזון החליט כי זו קנוניה זדונית
להשתלטות על העולם, זו לא הייתה חוכמה מפאת העובדה כי מבחינתו
של שמואלזון כל דבר הינו קנוניה זדונית להשתלטות על העולם,
כולל היום בו חזרתי אחורנית על דוקרנים במכוניתי.
שמואלזון היה מיותר בשבילי לאותו הרגע ולכן קיבל את המשימה
להתבונן בצרפתי יום שלם ולרשום את ההבדלים עד אשר אפתור תעלומה
זו בעצמי.
מלווה זכוכית מגדלת, כפפות, בקבוק בירה וחרציל החלתי לחשוב,
מדוע כל תא שירותים מצוייד בשערת ביצים אחת לפחות?
מדוע איש אינו שם לב לבעיה זו לפניי?
בעודי מהרהר הבחנתי כי בקבוק הבירה שבידי אט אט הולך ונגמר,
ולכן העברתי הרהורים אלו לאזור המקרר, שם אספקת השתייה נגישה
יותר. ככול שעבר היום ובקבוקי הבירה הריקים החלו להערם, עדיין
לא מצאתי פתרון לבעיה, ועד אשר הגיע ערב וכמות מסחרית של
בקבוקי בירה ריקים ישבה לידי כבר החלתי לראות את גיגית המוצרלה
של איש הגבינות בעין הרבה יותר יפה.
חשתי מבולבל, כבר מזמן שכחתי את חוט מחשבותי ותעלומת שערות
הביצים פרחה מזכרוני, החלטתי כי ללא ספק הפתרון המתקבל על הדעת
הינו להמשיך ולשתות, לא עברו שעות רבות וגיגית המוצרלה נראתה
כעת יותר ויותר טוב.
עם הזמן והבקבוקים החולפים החלה קורצת, מענטזת מולי, עד שלבסוף
קמתי לכיוונה.
-העולם כבה-

התעוררתי למחרת בצהריים. מבולבל, עפוץ וראשי כואב
החלתי גורר עצמי לכיוון הסלון, גופי דביק ממוצרלה
ועלטה אופפת את זכרוני, הבנתי את מטרת חיפושי,
הגעתי למסקנה אשר חיפשתי כל אותו הזמן:
"Beer - helping ugly people have sex since 1862"
כל כך נכון...





התרנגול הפרוע