קולך
רטט פעמונים נושב על אור
מלחין נטיפיי בדולח שוקט
נשמט על מצע רגשותי
פועם דממות

סערות ארוזות במעטפות אופק
שוככות בהלמות הדם בעורקי

מחשבותי
מפרקות עלים פצועי עצב
נפרשים במיטתי
כמצע דוקרני
בחופת הערפל
שלנו

בגאות הדוממת
מדברת אל עצמי
באין- קולי

בלובן המדמם דמוי ירח אפל
צעדיי הנמרים הפראיים
נמוגים

בועות מהותי מתעופפות בריקודן
השערים נמוגים ברעד נוגן
סולמות מתקפלים ושריגים
מתפזרים ברצף מבהיק
בעודי קודחת בסחרור  
כמיהה

שעת בין ערביים זוחלת כלטאת עננים
חומסת  טל זמן  בוהק
מתנדף בינינו
וחומק