אני מדמיינת אותך אומר


אז ככה.
אז התחרטתי.
כל מה שאמרתי, על זה שאני כן רוצה אותך, אבל התזמון כל כך לא
נכון, אני רוצה לקחת את הכל בחזרה.
וזה בעצם מה שאני מבקש ממך, שתרשי לי, שתתעלמי, כאילו לא אמרתי
לך את כל הדברים האלה מעולם.
כי ברגע שהלכת חשבתי לעצמי שמה, זהו?
ואם זה באמת זהו, אז אני לא בטוח שאני מוכן לקבל את זה. כלומר,
אני יודע שאני לא מוכן.
כי אני לא מוכן לוותר עליך- לוותר עלינו- רק כי התזמון הוא לא
נכון. אני רוצה לתזמן את העולם מחדש רק כדי שיסתדר לשנינו.
ואני מוכרח להודות שזו לא רק אשמתך שהבנו שנינו מה אנחנו רוצים
מאוחר מדי.
כי כנראה אני גם מטומטם- למרות שקשה לי להודות בזה, ואת יודעת-
כי לא הבהרתי לך נכון שזו את שאני רוצה, ואולי גם פחדתי להבהיר
כי פחדתי להתחיל משהו פתאום, אחרי שאני מכיר אותך כל כך הרבה
זמן, בערך...
וכשאז, שאלת מה אני רוצה, ונתתי לך את ההסבר הפלספני ההוא- אם
כי את מוכרחה להודות שהיה רומנטי למדי- התכוונתי לומר, אותך.
אבל לא אמרתי. אל תשאלי למה, אין לי תשובה.
וזו את שאני רוצה לראות פעם בשבוע, פעם בשבועיים, כשאני חוזר
מהבסיס.
וכשאני קם כל בוקר בחמש, שם רחוק, 40 קילומטרים מאילת, אני
רוצה לחשוב עליך, על מישהי שעוד לא קמה אפילו לבית הספר אבל
אולי חולמת עלי, ואני בטח אהיה הדבר הראשון שהיא תחשוב עליו
כשהיא תפתח את העיניים.
ולא שאני רוצה שתדאגי לי יותר מדי ותחשבי מה איתי, אם אני בטנק
עכשיו או במסדר, אבל כן הייתי רוצה שתחשבי עלי, כי אני רוצה
לחשוב עליך, ולדעת שאת מחכה שוב לסוף השבוע.
ואני רוצה לעשות אותך מאושרת, ולחבק אותך הכי חזק שאני יכול,
ולנשק אותך כמה שאני רוצה, כשאני יכול.
אבל כל זה יקרה רק בתנאי שתסכימי לשכוח את מה שאמרתי קודם, אז
בבקשה.
אז ככה זה.
אז התחרטתי.