הילה אבטליון / בראשית |
וחושך על פני תהום.
ונשמתי מעופפת לה,
כמו בתוך חלום.
החיים בערימה אחת מבולגנת,
אין ימין ואין שמאל.
מלאכים צופים מלמעלה,
המתים צופים משאול.
אור מפציע על התוהו,
אור בוהק מכאיב עיניים.
שמש חמימה פוצעת,
עור ומיים בקרניים.
לאחר שעות שוקעת,
שב הקור, האופל, שאלה.
שמש חמימה פוצעת,
נעלמה באפילה.
בסיום כבראשית, כתוהו,
שוב חושך על פני תהום.
נשמתי שוב מעופפת,
ונשמתך קרבה הלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|