לאורכו של הרחוב האפלולי
שורה של פנסים שמאירים לי את דרכי
חושפים את פני העוברים, חושפים אותי
ואני איני יודע אם זה לטובתי
ואז היא מגיעה, פוסעת לה באיטיות
הרוח הקרירה מלטפת פניה בעדינות
מעיפה את שערה והיא נלחמת בה
באותה רוח אינסופית, רוח של תקווה
הלילה האפל לא מנע ממני לראותה
היא עמדה מתחת לפנס כשלרגליי גלש צילה
הרמתי מבטי וליבי עצר מלכת
חשבתי שזאת אשליה, שהתקווה בי מבלפת
אך היא היתה כול כך מציאותית
כל כך יפה עד שקשה להאמין שאמיתית
הרוח שוב שיחקה בשערותיה, שוב ליטפה פניה
ותוך שנייה הפכתי עבד, מטורף עליה
היא שינתה זווית לכיווני וישרה מבט
כבר הייתי די קרוב, היא נבהלה מעט
היא הביטה לעיניי ששידרו תשוקה עזה
חיוך עלה על פניה כשהיא התקרבה
נשיקה רכה על שפתיי ופקחתי את עיניי
על מיטתי אני שוכב שוב בשיגרת חיי |
