חמש שעות לקח להם לחקור אותי, כנראה שיש למשטרה זמן, מזל שאני
חיה באיסלנד ואין בעיות, אז לשוטרים יש מלא זמן להציק לי
בשאלות על איפה ומתי עשיתי מה.

"אני אבקש רק עוד פעם אחת בצורה נחמדה, ואני מזהיר - זו תהיה
הפעם האחרונה. את לא רוצה לראות אותי מעוצבן, מאמי"

אני לא מבינה מה השוטר הזה רוצה ממני, בטוח הוא מפסיד איזה
פיגוע בגללי, ומה נראה לו? אני שמתי משקפי שמש כי חדר החקירות
מסנוור מידי? בדיוק המזל שלי להיות תקועה פה אחרי לילה של
מסיבה אצל איתמר.

"טוב אני מבין שאת לא מתכוונת לשתף פעולה, למרות שברור לנו
שהכרת את הנאשם היכרות אינטימית"

אינטימית. איתמר. איתמראינטימית. איזו מסיבה. זה לא שלא שמתי
לב אליו לפני חן, וזה לא שאני בן אדם שטחי, יש לי המון רבדים,
פשוט שהיו לו נעלי קאובוי וזה מאוד לא משך אותי. אבל אתמול...
אתמול הוא התלבש יפה... כנראה. בכל מקרה הוא נראה טוב בערום.

"את משוחררת ללכת, אבל אני מציע לך לחשוב טוב טוב על השתיקה
הזו שלך. תגידי, למי בדיוק את חושבת שאת עוזרת? את מבינה מה
הבן אדם הזה עשה? משפחות שלמות לא יהיו אותו הדבר עוד!"

מה? ללכת? אה, כן. תמיד חשבתי שחקירה זה עניין מפחיד, מסתכר
שזה שטויות, אפילו לא חטפתי מכות. השוטר פתח את הדלת, ויצאתי
לרחוב המאובק. בסיסים ותחנות משטרה. אבק. עוד לא ישנתי, אבל
אני גם בכלל לא עייפה, איתמר אמר לי שהוא יחכה לי מאחורי
הפיצוציה, בסמטה האחורית, 2 דקות מפה. אני חושבת שאני מאוהבת.

"הם הציקו לך? מה הם אמרו? אל תאמיני להם, טוב? את מכירה
שוטרים. הר מעכבר. אפשר נשיקה?"

"איתמר, אני חושבת ש..."

"את חושבת שמה? מה אמרת? יא אללה. ידעתי. נקבות. פשוט אי אפשר
לבטוח בכן. מה כבר ביקשתי? שתשקרי? רק שתסתמי את הפה! בת זונה,
את יודעת מה עשית לי אם הפה הגדול שלך? נראה לך יש לי זמן
לכלא? יש לי תכניות, ושלא תעיזי לחשוב שבגלל איזו... כוס! אני
אוותר עליהם!"

כשאיתמר כועס, כל הפנים שלו נהיות אדומות. אולי אני לא מכירה
אותו כל כך, אבל יש לי תחושה לגביו. לאיתמר יש לב רחב, הוא
פשוט צריך אהבה אמיתית, שיהיה לו פוקוס.

צלצול. מנגינה פופולרית. "הלו".

מה שהאישה אומרת, פשוט לא הגיוני, מה פתאום כל השנאה הזו, מה
כבר עשיתי לה? אז משהו קרה לבת שלה, אני מסכימה, נשמע נורא
ואיום, אבל מה כל זה קשור אלי? "סליחה זו טעו...מה? אני חושבת
שאת טועה גברת..."

אתמול בלילה לאיתמר היו עיניים כחולות, עגולות וגדולות. מקודם,
כשהוא כעס עלי, כמעט ולא ראו את עיניו כלל, הם היו כמעט עצומות
לחלוטין, אבל עכשיו, כשהגברת מדברת איתי, עיניו נראות שחורות.
מוזר, משנות צבע. זה מצחיק איך שהכל השתנה כל כך מהר, איך
חזרתי לתחנת המשטרה והשוטר היה כל כך נחמד אלי פתאום. איך שמו
את הפנים של איתמר בעיתון וכתבו "רוצח". לא ציפיתי שהעובדה
שאיתמר נעלם לקצת מהמסיבה תשנה, אבל כנראה שכן. וחוץ מכל זה
אני בכלל לא אוהבת אותו. זה היה רגעי. מעייפות.

"צימוקים?"

ממתי הפסיקו לחלק אגוזים במטוסים? מי בכלל אוכל צימוקים? מה
אני נראית לה? אוגר? לפחות כשאני אגיע לאיסלנד יהיה להם זמן
לחקור אותי כמו שצריך. אם יחקרו אותי שם יום אחד, זאת אומרת,
אני, לא מטבעי להכנס לצרות, אפשר לומר שאני בן אדם מכונס,
שקועה מידי במחשבות.