|
ישבנו בגינה הציבורית כמו תמיד
הבושם שלה מעורבב בסיגריות באפי
היא כל כך כזאת כל כך היא כמו שרק היא מסוגלת להיות
היא לא סובלת שמסתכלים עליה היא כל כך יפה
אני יושב שם כמו כלום מביט עליה מוקסם היא גדולה ממני
היא יודעת יותר היא עברה יותר משכל אחד יוכל לשער
היא בוכה היא צוחקת היא מחפשת לברוח ואני לא נותן לה
אם היא תברח לי אני לא אדע מה לעשות אני אשתגע
היא כמו המנה היומית רק לראות אותה מגניבה לי חיוך במסדרונות
נעלמת בין בליל חברותיה הגדולות ואני מהופנט אחריה
היא מוציאה ממני את כל ההגיון ומשאירה אותי ריק ומלא ביחד
היא ברחה לי בין האצבעות
ולא תשוב עוד לגינה בלילות ואת הבושם שלה אני מעלה בזכרוני כל
כך משכר כל כך משחרר כל כך היא כמו שרק היא יודעת להיות. |
|
|
ואז, כששאלו אתי
מה אני עושה,
עניתי:
כותבת סלוגנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.