לפעמים כשקר ועצוב, כמו עכשיו בחורף,
אני נזכרת בנו.
חום גופך העירום מתחת לפוך
בלילות הקרים, וחום גופי שגופך חימם
בקלות שכזו.
איך שהיינו ישנים אחד בתוך השניה,
איך שהשלמנו אחד את השניה- כמו בפאזל
בעל שני חלקים.
לפעמים כשקר ועצוב, כמו עכשיו בחורף,
אני נזכרת באהבה שלנו.
איך רצתי אליך במדרגות,
איך אחזת לי את היד.
מנסה לזכור את מבטך בעיניי,
את שפתיך על שפתי,
את גופך בגופי.
מנסה ולא מצליחה.
הכנסתי אותך ואותי
עמוק בבוידעם ליבי
יחד עם זיכרונות ילדות מתוקים-
שם אנחנו נמצאים-
שוכבים באותו פאזל
בן שני חלקים.

ותו לא.