לו היו לליבי ידיים, הוא היה אוחז רק בך.
לו היו לליבי רגליים, היה צועד תמיד איתך.
לו היו לליבי שפתיים, היה נושק לך אז בחום.
לו היו לליבי עיניים, היה בוהה בך כל היום.
אבל את, אותו זרקת, ליבי סדקת,
ואין תקווה לרפואה.
אבל את, לו כך חמקת, ולא נדבקת
במחלת האהבה.
לו היו לליבי ידיים, היה אותך תמיד רק מלטף.
לו היו לליבי רגליים, היה לעד אותך רודף.
לו היו לליבי שפתיים, היה לוחש לך שיר של אהבה.
לו היו לליבי עיניים, יופייך היה לו השלווה.
אבל את, עליו ויתרת, וכבר אמרת,
נואש מכל תחנוניו.
אבל את, אותו שברת, ולא חזרת,
כדי לאסוף שבריו.
לו היו לליבי ידיים, היה בצער מנופף לך לשלום.
לו היו לליבי רגליים, היה עוצר גם בחלום.
לו היו לליבי שפתיים, היה מאחל לך הצלחה בכל דרכך.
לו היו לליבי עיניים, היה מסב אותן ממך.
אבל אין ללב ידיים, ואינו יכול לרוץ
ושפתיו תמיד קפוצות הן, ואינו רואה מחוץ
אז תביני קצת קשה לו, להתגבר על הכאב.
כי הכל אמנם חסר לו, אבל יש לו עדיין לב. |