New Stage - Go To Main Page

גיל עדחי
/
לו היו לליבי

לו היו לליבי ידיים, הוא היה אוחז רק בך.
לו היו לליבי רגליים, היה צועד תמיד איתך.
לו היו לליבי שפתיים, היה נושק לך אז בחום.
לו היו לליבי עיניים, היה בוהה בך כל היום.

אבל את, אותו זרקת, ליבי סדקת,
ואין תקווה לרפואה.
אבל את, לו כך חמקת, ולא נדבקת
במחלת האהבה.

לו היו לליבי ידיים, היה אותך תמיד רק מלטף.
לו היו לליבי רגליים, היה לעד אותך רודף.
לו היו לליבי שפתיים, היה לוחש לך שיר של אהבה.
לו היו לליבי עיניים, יופייך היה לו השלווה.

אבל את, עליו ויתרת, וכבר אמרת,
נואש מכל תחנוניו.
אבל את, אותו שברת, ולא חזרת,
כדי לאסוף שבריו.

לו היו לליבי ידיים, היה בצער מנופף לך לשלום.
לו היו לליבי רגליים, היה עוצר גם בחלום.
לו היו לליבי שפתיים, היה מאחל לך הצלחה בכל דרכך.
לו היו לליבי עיניים, היה מסב אותן ממך.

אבל אין ללב ידיים, ואינו יכול לרוץ
ושפתיו תמיד קפוצות הן, ואינו רואה מחוץ
אז תביני קצת קשה לו, להתגבר על הכאב.
כי הכל אמנם חסר לו, אבל יש לו עדיין לב.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/1/05 11:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל עדחי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה