לשחר היו עיניים חומות-עצובות וחיוך מדהים, הוא עישן סיגריות
פרלמנט ארוכות, בשביל הקלאסה. לשחר היה סיפור חיים עם הרבה
תסבוכות, הוא עבר בין המון פסיכולוגים מיואשים שביקשו ממנו
לצייר בית ומשפחה. שחר שנא שמרחמים עליו,
אבל לאחרים זה לא היה אכפת והם עשו את זה בכל מקרה.
אמא שלו מתה ואבא שלו ברח והוא גר אצל דודים שלו שהוא שונא.

לשחר... לשחר היה סיפור חיים שמתאים לסיפור בסטייג'.

שחר התגייס ליחידה הכי קרבית ונשאר בחיים. למרות שהוא העדיף
למות, למות גיבור.
אבל שחר לא מת, במקום זה הוא הפך לשליח פיצה, ושחר היה רואה את
הנשים פותחות לו את הדלת ובדרך פותחות את העיניים שלהן, ולא כי
הן רעבות במיוחד, שחר... בנוסף להיותו שחר, היה הבנאדם הכי יפה
שיש, כל כך יפה שזה כואב.

לשחר היה חבר ג'ינג'י עצבני שניגן על גיטרה,
הוא היה מושלם בכל מה שהוא עושה. אבל כיאה לחבר של שחר, הוא
הרגיש נחות...

ולשחר... היו עיניים חומות-כבויות וחיוך ביישן, הוא עישן
סיגריות נובלס בשביל הסטלה. והסיפור חיים שלו כבר לא עניין אף
אחד, והוא לא הלך לאף פסיכולוג. ורק אני רק אני עדיין אהבתי את
שחר...