דת ורוחניות אלה שתי דרכים להתמודד מול הרגשות שלך.
מול מי שאתה וגוון האופי שלך.
לאפשר לך לחיות חיים מבלי שתצטרך לחפש יותר מידי את מה שמבדיל
אותך מחיות אחרות מאנשים אחרים.
(להיות אנושי זה סוג של קוף לא...?)
כשאתה מעדיף לתרגם סוג של מצב רוח רגעי לאושר או דיכאון ומה
שבין לבין חולף באדישות...
אתה לא מחפש את אלוהים.
אתה אלוהים.
אמנם אתה מתחיל בתור חתיכת חימר חשוף מחסומים לגמרי עירום
וניתן לעיצוב מחדש תחת הסכינים והשפכטל של המציאות.  תבניות
התנהגות חברתיות שחונכנו לחיות על פיהן היושב לנו בתת מודע.
רק אחרי שיצקת את עצמך בתור הפסל של חייך תוכל להתחיל ולהזיז
את הגלגל.
אתה יכול להשיג את מה שאתה מבקש רק באמת צריך לרצות את זה,
כשמרגישים שזה בוער בנשמה.
אלוהים מלווה אותך הוא חלק ממך הוא בתוכך "ג'ה איז וואן", אם
הצלחנו לתאר כל כך טוב את מהות האלוהים ובנוסף לשפוט לשלוט
להטיל מורא לגזור דין ויכולת לשנות משהו בסופו של דבר הרי
שאנחנו מינימי של היקום.  
העתק מדויק של כל תהפוכות הטבע בגוף אחד, וזה בא לידי ביטוי
בצומח חי או דומם.
וזה קיים בכל אחד מאתנו.
אל תתבלבל ותבין אותי לא נכון, אני לא רומז שעל ידי כך האהבה
בעולם מאוחדת למרות שזה לא סותר שהאנרגיות שלנו משותפות או שיש
גלגול נשמות על ידי אוריינטציה שוטפת של נשמות ובגדול הצד השני
זה כמו אינטרנט, פיסות אנרגיה מקודדות המסוגלות לתקשר, רק
שבמקרה המדובר מתייחסים למישהו מת...
וזו סברה הפותחת דלתות וברצוני לא להרחיב בנושא.
לפי דעתי מוות הוא כשמו סוף... אומנם חונכנו לשאול מה הלאה,
והחיים ממשיכים להוכיח שתמיד אחרי שנגמר משהו, אחריו אכן דברים
מתחילים מחדש.
אולי כיוון שמוות היא מילה בעלת עוצמה רבת משמעויות מאחורי
תובנה אחת בלבד.
מוות זה סוף הסוף בעיניי, אין אור ומנהרות לבנות, אין שדות
אושר ואין מסעדות יוקרה.
יש הרבה כלום, ריק, סוף.
חיה את החיים, במלואם.
עשה את כל שביכולתך לעשות לא בכדי לומר שעשית אלא בכדי להרגיש
שנתת מעצמך את הכול
וכך כל יום תישן טוב יותר,למרות התוצאות השונות שעלולות לאכזב,
לפעמים אתה עדיין תרגיש סיפוק גדול מעצם המודעות לכך שנתת מאה
אחוז מעצמך ואתה לא תוכל לבוא כלפי עצמך בטענות.
וכן עדיין תגיד שתמיד היית יכול לעשות יותר. במבט לאחור, זכור
שאנחנו חיים גם מחר ובכך ניתנת הזדמנות נוספת כל פעם מחדש.
תחשוב על זה, כל יום שאתה מתעורר כך גם האופציה שלך להצליח
מחדש.
אל תניח הנחות ודעות קדומות, לרוב זה יכשיל רק אותך כמו אדם
המאמין לשקריו, לדוגמה בן ארצי...
אמר אפס, שר שהוא אפס ונשאר אפס אולי הוא החליט שנוח לו לחיות
מאחורי אבא עם הרבה אפסים בארנק.
בכל מקרה זו נקודה עגולה למחשבה, אל תאמר על עצמך או הסביבה
דעות חסרות בסיס (הנחות/ דעות קדומות), שאתה לא מאמין בהן
באמת, הן רק יובילו להתגשמות עצמית בסופו של דבר.
והדרך להשלמה עצמית היא בעצם לשמור על כנות...
וזו לא משימה קלה או פשוטה, אבל ככל שתנסה להיות כנה עם הסביבה
שלך ובעיקר עם עצמך חייך ישתנו מקצה לקצה.
לא עוד שטיפות מוח וניסיונות כושלים לחיות את החיים שלך על פי
הכתבה של מוסדות וערכים שמזמן לא מוצאים מקום בזמננו, פשוט
לעשות ולנהוג בכנות מהלב או במקביל מהאינטואיציה הפנימית שלך,
סמוך עליה יותר.
ובכך לא תשקר לעצמך ותהיה שלם עם מי שאתה, ודרך זה תחיה גם
כלפי חוץ ותהיה סבלני עם הסובבים אותך, הסביבה תעשה לך טוב
ותאפשר לך לצמוח ולהתקדם בהצלחה בחייך.
ומכאן חשוב לומר שאם הסכמת אתי בנוגע לרוב הנקודות שדיברתי
עליהן, חשוב שתדע שבשביל להצליח להתמודד עם המכשולים שעומדים
בדרך שלך, עליך להתחיל דבר ראשון להתמודד מול פחדיך המניעים
אותך להפך המושלם של מי שהיית רוצה להיות.
לאן שלא תלך, איפה שלא תהיה המבחנים המכשילים ימתינו לך ובשביל
להתמודד עם הכי מעט מכשולים,הדרך הכי טובה להתמודד היא לא לקחת
ללב.
ולא מדובר פה באיזו חסימה רגשית או פתרון זול, כשאתה לא תיקח
ללב הערות הנאמרות לכיוונך או כוונות שנעשו כלפיך, תלמד להבדיל
בין אמירה הנאמרת בעיקר בגלל סיבות שלא נוגעות לך ושאינן
קשורות אליך בכלל.
כי נאמר כבר קודם, שכל אחד מאתנו הוא אלוהים, רק שאנחנו עדיין
אנושיים כך שעדיין קשה לנו להפסיק להתרכז בעצמנו ולהיות קשובים
במלואנו.
להיות קשובים במלואנו היא אחת המטרות הנשגבות ביותר. לשם אנו
שואפים - להיות נקיים לחלוטין מהשפעות (שליליות) כדי לראות את
הכול (ובעיקר את עצמנו) באור נקי.
לכן כשאתה אומר דברים מכעס אינך שם לב שבסיטואציות אחרות כמו
אתה, לא היית אומר אותם לדוגמה אם היית במצב רוח הפוך לו.

לכן מרבית הטענות כלפינו הם בעצם אמירות שניתן להבין יותר על
חיי הצד המבקר לעומת הקורבן המושפל.

אמיר בר-נתן,
אתאיסט מורשה.