שבוע חלף מאותו היום, ודראקו לא קיבל שום תשובה ממורגנה. האמת,
שראה אותה לעיתים רחוקות. כאילו היא מתחמקת ממנו.

זה לא מצא חן בעיניו כל כך, אבל הוא נשאר אדיש ולא עשה כלום
בנידון. הוא רצה שהיא תענה מתי שהיא תרגיש נוח בזה. ואם היא לא
תענה בחיוב, מה שלדראקו מעולם לא קרה, הוא לא יזמין אחרת, הוא
יהיה פנוי.

באותו היום, יום ראשון, ארבעה ימים מהנשף, מורגנה ביקשה לדבר
איתו.
הוא ציפה לתשובתה ולמזלו, באותו הערב, שוב חדר המועדון היה
ריק. מלבדה.
היא ישבה על הספה השחורה שמול האח, כשהלהבה שבערה בה לא היתה
אלא ניצוצות חזיזים.
החדר הכהה והקודר גם עם האש, היה חשוך לגמרי מלבד שבבים זעירים
שהלהבה הקטנה הפריחה לעברים שונים.

"נו", הוא התיישב לידה. "חשבת על זה?", שאל מצפה לתשובה
הולמת.
"אממ.. כן", היא הסתכלה עליו, מביטה בעיניו.
"אני.. לא יכולה.." היא גמגמה, והיא כבר לא הסתכלה עליו.
"אני.. אממ.. נזכרתי שאני הולכת עם מישהו אחר..", היא מלמלה.
ואז, רצה לחדר שלה.
דראקו נדהם. פיו היה פעור, למזלו היא כבר לא היתה שם.
היא סירבה לו.

היא הראשונה שאי פעם סירבה לו.
אבל למרות שהוא כעס על זה שהיא לא נענתה לו, הוא עדין רצה בה.
'אי אפשר לנטוש מטרה' לימד אותו אביו.

אבל יותר מכל, עניינו אותו רק שני דברים;
למה היא סירבה לו, ולמה היא לא הסתכלה לו בעיניים.

יום חמישי. השלושים ואחת לאוקטובר. חג ליל כל הקדושים.
דראקו נעמד כבר ארבעים וחמש דקות מול הארון שלו.
בסוף, הוא הוציא את תלבושת הסייף שלו, שאמו, נרקיסה, התעקשה
שייקח לבית הספר.

תלבושת הסייף שלו כללה חולצה שחורה עם צווארון סיני נמוך,
מכנסיים שחורים וגלימה שחורה עם עיטורים קלים בצבע זהב.
וכמובן, הנדן של החרב והחרב.

הוא נזקק לתחפושת, הוא פשוט לבש את תלבושת הסייף שלו; אביו
לימד אותו, על כן, דרש גם שיהיה לו תלבושת הולמת.

קראב וגויל נכנסו לחדר, הם מלמלו ונהמו מספר דברים לא מובנים.
דראקו הניח שהם איבדו את היכולת לדבר. כמה צפוי, חשב.

הוא הטמין את שרביטו בכפלי הגלימה ויצא לחדר המועדון, הנשף
מתחיל בשעה עשר והשעה הנוכחית היא תשע וחצי.

בחדר המועדון, האש שבדרך כלל היתה קטנה, בערה בהוד.
מספר בנות בתחפושות משונות דיברו ביניהן ומתי שהן הפנו את ראשן
אליו, הן ציחקקו.
גם מספר בנים מהשכבה שמתחתיו היו שם, הם התחפשו לפי מה שנראה,
לנבחרת אוסטרליה בקווידיץ';  'אוקיניה הרובצת'.
דראקו לא ראה שם את מורגנה, אז הוא יצא לאולם הכניסה.
עברה רבע שעה והוא עדין לא ראה אותה, הוא רצה לדעת עם מי היא
הולכת.
פתחו את האולם הגדול, וההמון פרץ לתוכו.
הוא חיכה אחרון כדי להיכנס בלי הפרעות, ואז הוא ראה אותה.
צועדת עם פיטר ספנסר, סלית'ריני מהשנה השביעית.