כשכל החבר'ה היו באים לקיוסק,לקנות אוכל או שתייה, בחיים לא
קראנו למוכר בשמו.
בעצם, נראה לי, שאף אחד לא ידע מה שמו של המוכר.
הוא היה נורא זקן, היה לו זקן ארוך ולבן, ופניו היו מקומטות.
יום אחד, כשהגעתי לבית הספר, על השער הייתה תלוייה מודעת אבל
המוכר בקיוסק נפטר.
אבל גם במודעת אבל, לא היה כתוב את שמו, אלא רק "המוכר
בקיוסק".
בלוויה, קרא החזן את האותיות הקדושות לפני המוכר בקיוסק.
וכך, אחרי חודש, הלכתי לאזכרה של סבא שלי.
נעצרתי ליד אחת המצבות, לא היה כתוב עליה כולם רק "המוכר
בקיוסק". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.