אחד מהשניים, שר לי רוברט וויאט. הקווקוו האדום של Word מעצבן
אותי. אני כותב משהו מהלב והוא אומר לי "לא נכון".
אחד מהשניים, עכשיו אחרי שדעותיי התגבשו בשנתיים האחרונות.
דעותיי בקשר לתפקידי בעולם, סיבת העולם, מוסר, דת, השגחה
עליונה, פוליטיקה, כלכלה.. דעותיי התגבשו, וזה לא משנה ששאלתי
אותן מאנשים שסביבי- קשה להמציא דעה חדשה לגמרי, אבל אחרי
מספיק חקירה ודרישה (מספיק שונה לכל נושא) החלטתי לאמץ ת'דעות
האלו, את אורח החיים והדעת, ואת רובן אני מפתח לאיטי כך שיש
טאצ' אישי, הוא פשוט לוקח זמן.
אחד מהשניים: או שאמשיך כך כל חיי, מתוסכל ממיעוט החושבים
ומתאלקס מתוכן העניינים, אבל מביא ילדים לעולם, כותב קורא מנגן
ומטייל, דועך לתוך הזיקנה כמו כולם, עם צער מסוים אך ידיעה
מראש של הכרוניקה, ולכן לא מיואש אלא שמח, כמו soup song
שמתחיל כרגע, טובע בתחביבים.
או שיקרה משהו על הדרך, פיגוע המוני שיתן לי 'תכפה כמו שאמר
ניר אתמול, או הלם דרכים, או חומר שמרוב שהקפדתי לא לגעת בסמים
יגיע אלי דרך האוכל או האוויר, או סתם שיגעון סטייל הבחור
הכפרסבאי המסכן שמאז מה שקרה לו בצבא לא יוצא מהבית בלי להתקשר
לשירות המטאורולוגי.
אז או ש או ש, וניתן רק לנחש- במדינה משוגעת כזו, לצאת בלי שום
שריטה זה ממש כי שרון. את עומק השריטה, תקבע זיטרנשגה, אלת ביש
המזל. |