שעת בוקר מוקדמת
אני נשענת ללא כוונה
בין דמעות צלולות לתוך התפכחות
מעבירה בך מבט זועק
אין בי קול
האש הזו שורפת
גהינום פנימי
סיפור ישן וערמומי
מסופר באותיות שאינן שלי
בסוף נגיע לעדן
אל תוותר
אחוז באשי
אחוז בי
הסלע ,
יש לי במה לאחוז
יושב לעיתים במעמקי ביטיני הרכה
שם החלל גדול
תהיות מאפינות
זכרונות הזוהים
כאב ללא מילים
חד ,מבקש נחמה
אני צורחת
לתוך תהום
זה נבלע במעמקי הים
אין בי מילים
השתיקה הזו עולה לי
כבדה מנשוא
אהוב יקר
הנח ראשך
הלילות הללו
קרים מידי
מדוע לבד ?
מדוע אינך?
מגע קט
יכלה את הכאב
הלא מדובר
יחתום את ילדותנו האבודה
ישאיר את טעם הצחוק
המשכר הזה
לא אוכל בלעדיך לעד |
