כן, זה ידוע... איך שבכל בוקר עולה הזריחה.
פסים שחובקים צבעים מוכרים נבלעים בדמות של ענן.
ואתה עולה מבין זכרונות, מצטייר בשמיים מעל
בדל אחד אך זה שיקר לי מכל, שלא ארפה ממנו לעולם.

בכל שנה אני פותחת עמוד חדש, לבן וריק מכל,
אך אתה מתועד בפרטנות בדפי האתמול, והם שמהווים בסיס לעכשיו.
איני יודעת כיצד לקטוע שזירה של שנים ארוכות, אך לבטח טוב
הדבר,
שכן הוא ימנע סבל משעתיד להיות.

לאהוב אותך זוהי משימה קלה, קלה מדי... דמות נערצת שחקוקה
באבני דרכי
דמות שאהבתי, נורא.

כעת מתפזר ביננו הלילה, ומקיפה אותי הצינה שהכרנו
אך את מקומך מחליף הערפל הכבד
שיוצר דמות שאיני רוצה עוד להכיר.
מצטייר כוכב וקרניו אותי מובילות,
לחקור דרכים חדשות, דרכים שרציתי בעבר עד מאד...
ונטייתנו לזנוח את שיקר קלה היא מאד, אך כעת התבהר לי הדבר-
את היית מקור הכאב והשכול.