שניר סבון / אנג'ל יולי |
הייתי מכסה את עיניי במטפחת,
ואת לשוני בשעווה.
כדי שלגופי ידבק שכרון חושיך,
ואתכסה בזכרון התאווה.
אילו יכולתי לשים אותך בתוך מסגרת,
הייתי מצייר אותך מחייכת.
עם שמש חורפית מלהטת,
ושמיכת פוך ריקה מנוצות.
ואז אדע לבטח,
שאת מרגישה
בחסרוני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|