מתיישב על ספסל
ביד אחת דיסקמן, ובשנייה פלאפון
עם ארמאני על הגב,
בתוך סט של בגדים.
עם מבט קצת משפיל,
עולה לאוטובוס בטיל.

מתיישבת על ספסל,
בארנק תמונה משפחתית-
הלכה היא להרוויח כסף,
ילדה צעירה עם עתיד.
ביום סועדת היא נכה,
בלילה היא פרוצה פתוחה.
עולה לאוטובוס,
מתיישבת ובוכה.

מתיישב לו אברך,
קצת מופנם אך מבורך,
תגלית בישיבה,
עילוי בתנ"ך.
מביט תחתיו על האנשים שאלוהים שכח,
נושא לו תפילה אל ההוא שמעליו,
ועולה לאוטובוס עם עלה של זית פלסטיני בין שיניו.

יושבת לה אישה,
קצת פזיזה,
קצת נוקשה,
עם מדבקות של השמאל על גופה ותיקה.
עולה לאוטובוס,
מחמיצה לה פנים,
ומדחיקה.

מתיישב בספסל,
ילד רש ועני,
עם מזרק לו ביד,
בשנייה מדמם מאביו המכה,
ובגדיו מלאים קיא מאמו השתויה.
חושש וקודח,
עולה לאוטובוס,
בורח,

מתיישב לי בתחנה,
עם עט דף ועין פקוחה,
מתעד ניגודים בחיי בודדים,
ונדהם מתוצאות המבדק המקדים.
מציאות- ספסל מתחלף, אנשים מוזרים,
ודעות אחרים מושפעות מזרים.

עולה לאוטובוס,
חדור בתקווה בלי קץ,
יושב ליד תמהוני אחד,
אומר לו שלום...
הלה קופץ
צועק אללה אכבר
מצמיד ידיים ומתפוצץ.

חלק מפרויקט-"מציאות"