שארית פיסות אדמה ספוגות בטהרה
בין שלווה קוסמית ופרא מופלא
אפופה במסתורין לנאורים
ומובילה את הרגע
לבריאת אורים קדושים בכל יום ויום.
שם - מתחילה הרוח.
שם, החמה המפציעה עם שחר
מנשקת באגלי טל
ושוטפת בקרניה את שריד הטוב
שעכשיו טובע בתכלת.
רשרוש האנשים הנופחים את נשמתם
מתחת לרקיע שומם
נשמע עד כאן,
בכיים החנוק יגווע בבכי נוסף
גם בדור הבא.
אפילו הכוחות העליונים עצרו לרגע
להזיל דמעה, כמוכי תדהמה
נוכח תרדמתם
שקטפה מלאכים והוסיפה להם כנפיים.
היכן שמתחילה הרוח,
עכשיו נגמרת.