מטפס לבי במעלה זרם האהבה
לפגוש את לבה
בתקוות, שמעת לעת, נשטפות
בקילוחים של ספקות,
אך תקוות חדשות
תמיד צצות כפטריות -
... גם הן מתנפצות
ואני, אל לבה עדיין חותר
בזרם הגואה,
מנסה לגבוה מעל הקשיים
עבור לבי המבקש לדקלם אביב,
עבור גופי החפץ לרחוץ בנחל של זיו,
עבור חושיי הכמהים להריח פרחים
ולהקשיב לניגוני ציפורים,
כי שם, בצמרת האהבה,
אומרים שנושרות כל הקליפות
והיא, כגיזת זהב, מאירה בכל הצורות.
23/10/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.