|
מביט החוצה אל סביבתי
ורואה אותך, אהובתי,
מחבקת אותי בפנים זוהרות,
מביטה בי בעינייך הבורקות,
אשר לפתע בעצב מתחלפות
מעומס המחשבות.
מביט פנימה אל תוך לבך
ורואה בו את ילדותך
אשר התמקמה בתוך יישותך
ועיצבה את אישיותך
להיות שייכת ל...
ולא לעצמך.
מביט פנימה ובוחן את נפשך
ולא חירות היא תבקש,
כי מילדות חונכה אחרת-
עוצבה להיות שייכת,
מוקדה לשאת חן בעיניי אחרים
גם כאשר כבר טובעת בתוך המשקעים.
מביט פנימה אל עינייך העצובות
ורוצה להציפך ממני באפשרויות נפלאות
הבאות מלב מלא תקוות
אך לא לטבוע בים של חלומות.
05/04/04 © |
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.