אודיסיאוס, טמבל מגודל!
ממה, ממה, ממה אתה פוחד?
דע לך שלא נורא השד,
דע שגם סירנה היא גורל.
בשביל מה שפכת שעווה
לאוזני המלחים השזופים?
עוד תגיע לזיתים, לשזיפים,
לכרמים, לאדמה, לאהבה.
כך או כך תגיע - אל תחשוש!
אם יצאת מהתופת חי...
בוא אלי, חובל, תסמוך עלי,
אני אסביר הכל: אפשר לנטוש
את הבית - אי אפשר לשוב
באותו הגוף, אותו הלב.
רד לקרקעית. זה לא כואב.
מוות בטביעה הוא רק שילוב
של תירוץ - ודרך חזרה.
אחרי שתשנה צורה,
ובעצמך תהיה בשורה,
אשחרר אותך ממדינה זרה
של מתים בים - לדרכך,
והים יפלוט אותך בחוף
של האי שלך, ולא תשוב כקוף
שניפנף בחרב מרוחה
בדם קופים במשך של עשור.
תשוב כנפש חופשיה, ברוכה.
לא המחזרים של אשתך,
לא הבן שכבר גדל, ולא הבור
שמפחיד את כל דוברי הניב
הארצי - דבר לא יפוגג
את שלוותך, שלוות הים המענג,
ועל כן - תקשיב, תקשיב, תקשיב!
ואם לא תבוא עכשיו, מנהיג
מלחים וחיילים ובהמות -
גם בבית לא תזכה לנחמות,
ולעד תפליג, תפליג, תפליג.
ובבית הבן לא יבין אותך,
ובלילה לא תהיה לך מנוחה,
ובין ירכיה החמות של הנאמנה
תרגיש שאתה מזיין אלמנה,
והכרם העשיר לא יביא לך פרי,
והדבש לא יזרום באור ענברי,
והשור יסרב לחרוש שדות,
והעם יסרב למלא פקודות,
ולא יהיה לך שקט עוד לעולם,
וממילא תלך לאיבוד בים,
אבל אז כבר לא תיטהר בין גליו,
כמו שאני מציעה עכשיו.
אז בוא אלי. עצור את ההפלגה - כאן.
רק כך תוכל למנוע חורבן
של נפשך, רק כך לא תעקור מהאי
את השורש שהיא צימחה במאמץ עילאי,
את היתד החלודה שהיא תקעה.
רק כך תוכל לשוב לאיתקה. |