התייחסות לכתבה בעיתון על הנוער של היום...

רבים מההורים של היום מבעים דאגה וביקורת על הנוער של ימינו,
מצב רוחם הפסימי, רצונם להתנתק מהמציאות, ליצור בועה של שכחה
על ידי סמים, ודרכי הבילוי המפוקפקות שלהם שכוללות מתקפה
מסיבית על כל חושיהם עם אפקטים תוקפניים של תאורה ומוזיקה
סינתטית בעוצמות גדולות שנותנת אפקט היפנוטי.
אותם "הורים" מזכירים לעצמם ולילדיהם שבדור שלהם, דור שנות
השישים שגם ידוע כדור "ילדי הפרחים", לאנשים היה רוח אופטימית
ותמימה וסמים נלקחו מטעמים אידיאולוגים של שחרור היצר, הגברת
הספונטניות והעצמת היצירתיות. הבילויים שלהם כללו פגישת אנשים
חדשים ושיתופם באידיאולוגית האהבה והספונטניות.
אז... נשאלת השאלה: "איך התקלקל הדור שלנו הזה, ולמה נהפך
הנוער של ימינו?".

נוער שנות השישים שנקרא לו "דור הפרחים" נוצר בעקבות מלחמה
(מלחמת ויאטנם) ואותו נוער זעק נגד מלחמה, סיסמאותיו היו:
"תעשו אהבה, לא מלחמה".
דור זה היה הצגת האהבה, שיתופיות, יצירתיות ושלום על מסך של
מלחמה כושלת, מוות, דם ושנאה.
נעצור שניה ונבחן את זה.
במציאות, כדי שיווצר מצב קיצוני אחד דרוש מצב קיצוני אחר, אחרת
כל הזמן המציאות הייתה רגילה, מונוטונית ומשעממת.
בשנות השישים בארצות הברית, הייתה מציאות קיצונית אחת, מלחמה,
שגררה אחריה מציאות קיצונית אחרת, של שלום ואהבה.
נשאלת השאלה, איזה מציאות קיצונית גרמה להיווצרות דור X, שכל
כך שונה מדור "ילדי הפרחים".
דור X, הוא בבחינת עיוור שהשיבו לו את הראייה והוא לא אוהב את
מה שהוא רואה.
הדיבור התמידי על שלום ואהבה לא עמד במבחן המציאות, ובייחוד לא
במבחן המציאות הארץ ישראלית.
המציאות בארץ שלנו, שבמושג מסוים היא המציאות של העולם כולו,
היא מציאות קשה שכוללת רצון לשלום וניסיון מר וקשה להשגתו.
ניסיון לשלום זה, שכולל פיגועים, טרור, מוות, תהפוכות שלטון
ואי יציבות כללית, הוא דבר שגורם למתח, עצבנות והווי חיים
קשה.
הרעיון שעליו מבוסס "דור הפרחים": "תתנו לאויב פרח במקום
כדור", נכשל חרוצות במבחן המציאות.
אם שלום מיוצג כיונה לבנה, הרי שהיונה במקרה שלנו מוכתמת בשחור
ובעיקר באדום.
ברקע זה, של ניסיון להשגת שלום ואהבה ללא הצלחה נולד לו דור X
.
מאותה מציאות שאליה שאפו ילדי הפרחים נולד לו דור X, שהוא
הביטוי לתסכול ולפסימיות ולאי נחת של הנוער של ימינו.
הרצון להתנתק נובע מהלחץ ומהכבדות שבמציאות שנוצרה בעולמנו.
אז הנוער של ימינו לא לוקח סמים כדי לשחרר יצר או אומנותיות,
הנוער של היום כבר לא מאמין באומנותיות, הרי היא לא עומדת
במבחן המציאות, לכן הנוער של ימינו הידוע לשמצה כ"דור X" לוקח
סמים כדי ליצור בועה של שכחה זמנית וללכת מהמציאות הכבדה, היום
יומית, למציאות זמנית קלילה.
דור X של ימינו הוא בדיוק כמו דור ילדי "הפרחים" של שנות
השישים, שניהם מביעים תסכול מהמציאות של זמנם, שניהם נוצרו
ממצבים קיצוניים, האחת הכישלון של מלחמה והשניה ככישלון של
השלום, שניהם ביטויים קיצוניים מנוגדים למצבים הקיצוניים בהם
הם חיו, הרי זהו תפקידו של הנוער, למרוד וללכת בכיוון שלו. גם
נוער "הפרחים" עשה את זה כמו כן נוער "X" .
נוער X , הוא הנוער היחיד שנתנו לו שם מאז ילדי "הפרחים" , אך
הוא נוער ככל נוער שהיה בשנות השבעים או השמונים, מורד במציאות
הקיימת ויוצא כנגדה בהפגנתיות, ההבדל היחיד הוא שרק בשנות
השישים הייתה מציאות קשה ואינטנסיבית כמו שהיה בדור הזה, לכן
הדור הזה קשה ואינטנסיבי שכן הוא מותאם למציאות.

התחושה הרווחת בנוער היא של מיצוי. אם זה מיצוי מדיני ושלטוני,
או חברתי.
ניסינו מלחמה וזה לא היה הפתרון, ניסינו שלום וגם הוא לא
מצליח, כבר לא נשאר מה לנסות, ישנו מיתון רוחני בחברה הישראלית
והעולמית ככלל, עניין זה מתבטא בייחוד בנוער של ימינו, זיקתם
לארץ, ליהדות ולדת כמו גם במרידה בהורים.
ניתן לקרוא לזה חוסר התחברות להכל, הדבר היחידי שאליו מתחברים
הוא למונוטוניות של המציאות היום יומית הקשה של ניסיון להגיע
לשלום תוך כדי טרור ופיגועים יום יומיים.