אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
היה היה שם ים
ויש אומרים, ישנו
לא יכול עכשיו לראות אותו

חזרתי מהצבא תשוש ורצוץ
עייף ומיואש שבתי לקיבוץ
אך הם לא שכחו שהייתי ילד חוץ
לא, הם לא שכחו שהייתי ילד חוץ

אלי, אלי ...

אני עובד בקיבוץ
ומשלם מה שנחוץ
ובכספי הם שכרו אדם
שיחסום לי את הדרך לים
"אנשים עשירים מתחתנים שם
אל תפריע..."

ובחדר האוכל שלי הם שמו מחיצות
שיפרידו ביני לבינם
ואין מפריד בין דם לדם בלתי -
כספם !

אלי, אלי...

חנה סנש היתה חברת קיבוץ שדות - ים. בו, בהשראת הנוף הפסטוראלי
והים היא כתבה את שירה הידוע "הליכה לקיסריה" (אלי, אלי/ שלא
יגמר לעולם...")
שישים שנה לאחר מכן חזר חייל משוחרר בשם עידו דרורי לקיבוץ
לאחר שלוש שנים של שירות צבאי והזדעזע למצוא מאבטח שחוסם לו את
החוף כי פתחו שם גן אירועים ; מחיצות בחדר אוכל, המפרידות בין
חברים ל"אורחים" שמשלמים הרבה כסף על מיני מותרויות עלובים
ובכלל, שחיתות בכל פינה טובה.
מעניין מה היא הייתה חושבת על כך.