|
כמו עורב
הוא חרץ את גורלי
וביתר כל חלקה רכה;
ניסר עמוק אל הפצע הסמוי.
זעקתי בלי קול
מדקירות הפרחים העוקצניים
ודמעה - כסכין מושחזת,
שרטה את פניי.
דווקא ברגע של נפילה
בו הייתי זקוקה לנחמה
ולחיבוק מזרוע חמה
שתכרוך אותי כאלפי זרועות אחווה,
דווקא אז לבו התייתם מאהבה
ונשמתו התייסרה בעריריותה
מחוסר אמונה.
ואני, עדיין עם רצון טוב,
טוב יותר ממילה,
נכונה באהבתי
לחבוק את דמעותיו
אשר מסתיר,
והוא לא יודע.
לא יהי ויידעו אהבה
ותישק דמעתה לדמעתו
ובדידות לא תהייה בגפם
ותקווה תמלא את לבם.
29/06/04 |
|
|
"אם הוא לא
יודע, והוא לא
יודע שהוא לא
יודע, הוא טפש,
גרשוהו.
אם הוא לא יודע,
והוא יודע שהוא
לא יודע, הוא
ילד, למדוהו.
אם הוא יודע,
והוא לא יודע
שהוא יודע, הוא
ישן, העירוהו.
אם הוא יודע
והוא יודע שהוא
יודע, הוא חכם,
חקוהו."
זאטוטה
פסיכודלית מצטטת
שיר שלימדו אותה
בכיתה ב', אבל
עד היום לא
מבינה את
משמעותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.