אני.
יש כזה דבר?
פתאום זה משהו לא מוגדר...
לא מוכר...

איך הגעתי לכזה מצב?
למצב שבו אני לא מכירה את עצמי...
כנראה שזה לא מספיק להיות נאהב,
כי ברגע שמשהו קורה...
ברגע שמישהו מפנה לך את הגב...

רע לי.
למה תמיד רע לי כל-כך?
הדמעות לא מפסיקות לזלוג על הלחי...
אני כבר לא צוחקת.
עכשיו, זה רק בכי.

מתי זה יפסק?
אני לא מסוגלת יותר...
למה זה ככה?
יש לי חברות, יש לי חבר.

כשהייתי קטנה היו לי חלומות...
רציתי להיות שחקנית או זמרת...
ועכשיו...
פתאום כל-כך ברור לי...
כשאהיה גדולה -
יש רק דבר אחד שארצה להיות.

לא שחקנית ולא זמרת...
כשאהיה גדולה,
אני רוצה להיות מאושרת.