יצאנו מהמסיבה והשקט שהיה בחוץ השתלב בשלמות עם הטפטוף שהתגבר,
הרחובות היו רטובים מהגשם שירד כל היום ואני נכנסתי כמעט לכל
שלולית שעברנו לידה, הוא צחק "לא איכפת לך להירטב?" שאל בחיוך
"אני גם ככה רטובה אז למי איכפת עוד קצת מים?" עניתי ודחפתי
אותו לתוך שלולית לצד הכביש "היי" הוא קרא בחיוך, הגשם התחזק,
"אני ארטיב אותך לגמרי" צעק כשיצא מהשלולית ונעליו ספוגות,
צחקתי למראהו הרטוב והתחלתי לברוח ממנו כשהוא רודף אחרי ושמעת
את צעדיו הכבדים בגלל הנעליים הרטבות, המשכתי לרוץ בשלוליות
והוא אחרי, הטיפות כבר הפכו לענקיות, עברנו ליד תחנת אוטובוס,
הוא השיג אותי ומשך אותי לתוך התחנה, משכתי חזרה החוצה "מה?
אתה עשוי מסוכר?" שאלתי בחיוך, היינו קרובים וידו הייתה קרובה,
כמעט קרובה מידי למותניי, הטיתי את ראשי מעט אחורה והבטתי ישר
בעיניו, הרגשתי את השרוולים הרטובים של החולצה שלו עוטפים אותי
ואת חום גופו לעומת הקור שבבגדי.
"יותר רטובים מזה לא נוכל להיות נכון?" שאל, ולפני שהספקתי
לענות הרגשתי את נשימתו החמה על פניי, דמי זרם ורתח בגופי שכבר
שכחתי לגמרי מבגדי ומשערי הרטוב, מהגשם ומהקור, כל מחשבותיי
נעלמו בזמן אותה נשיקה.