[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל וויקה
/
חלום חורפי

הוא ישב והיא ישבה לידו.
אף אחד מהם לא הוציא מילה.
הוא ישב ועישן את הסיגריה על המדרכה והיא לידו מסתכלת לשמיים
ומנסה להראות מהורהרת שכל מה שהיא מנסה זה בעצם לא להסתכל עליו
פן מבטה יסגיר אותה.  
הוא הביט בה וחזר להביט על השמיים. מנסה לחשוב על משהו.
ידו נשלחה אליה והוא גרר את גופה אליו. מחבק אותו בלי לומר
מילה , פשוט מחבק ושניהם ממשיכים לשתוק.
היא לא התנגדה , על שפתיה העלתה חיוך זעיר, זעיר מכדי שהעין
הלא מיומנת תוכל להבחין. היא חיבקה אותו בחזרה ושאפה את הריח
שלו - ריח של עשן סיגריות מעורב בקולון יוקרתי יחד עם הזיעה
שעל גופו. היא רצתה להיות מוקפת בריחו.
הוא הזיעה, לא היה חם והוא רעד מהקור ובחלקו מסיבה לא ברורה
והוא הזיע.
מסתכל עליה ורוצה לומר משהו אבל שותק, והיא שותקת גם.
שניהם מסתכלים אחד על השני, ופתאום צלצול טלפון קטע את
האווירה.
היא ידעה שהיא צריכה ללכת ויותר מזה ידעה מי בטלפון. אותה
אחת. הוא הסתכל עליה במבט מתנצל חיבק אותה , הוא המשיך לחבק
אותה כאילו לא בטוח שהוא רוצה לעזוב. והיא הלכה.
והוא הביט בה ומייד חזר לאחת .

וככה כל הזמן נוגע לא נוגע, עובר לא עובר , מסתכל לא מסתכל ...
הוא לא ידע כמה לילות העבירה בבכי כי ידעה שהוא לא שלה.
ויום אחד היה פרויקט גדול, היא לא רצתה להתנדב. היא ידעה את
כמות ההשקעה והיא ידעה שאין לה את הזמן הזה.
ואז יום אחד בעוד הפסקה מוזרה, בעוד הרגשה של משהו לא ברור
הוא שאל אותה למה היא לא נרשמה לפרוייקט. הוא ניהל אותו.
היא ניסתה להסביר לו שאין לה זמן שגם ככה היא עמוסה .
על פניו נסוכה הבעת אכזבה .
טוב אמרה לעצמה -זה רק חודש.אני יכולה להסתדר איך שהוא.
ואז הוא חייך , איך היא יכולה לסרב לחיוך שכזה ?
חיוך שתמיד עשה לה את היום, חיוך שתמיד עלה על פניו שנכנסה
לחדרו.
וכך היה שעכשיו הם עבדו כל יום מבוקר ועד השעות הקטנות של
הלילה.

וערב אחד, השעה הייתה מאוחרת לא היה אף אחד חוץ מהשומר שהסתובב
בבניין.
שניהם צחקו ואכלו על הרצפה מנסים לסדר איזה בריסטול במקום.
והיא ניסתה ליישר את הבריסטול, יד אחת על כל צד, והשיער שלה על
כך הפרצוף. הוא צחק -      ' כמה טוב שזה מצחיק אותך מוכן לתת
לי יד לעזרה '- היא אמרה.
והוא התקרב אליה מזיז את השיער מפניה , הוא הביט בה והיא יכלה
להרגיש את נשימתו עליה, הוא נשם בכבדות והיא יכלה לראות ולשמוע
את לבו פועם בחוזקה בחזהו.
והיא בליבה לחשה- ' קח את הסיכון , קח אותו ' .
ושפתיו התקרבו אל שלה , כל פעם צעד נוסף, שפתיהם היו במרחק של
נגיעה קלה אחד מהשני והיא לוחשת בקרבה - '  נשק אותי' .
ורגע לפני הטלפון צלצל, זאת הייתה האחת.
ואז היא לחשה -
' אל תענה...'
ודמעות זלגו מעיניה.
והוא לא ענה.
הוא התקרב ונישק אותה .
היא שמטה את הבריסטול מתחת ידיה ועטפה את גופו בעזרת ידיה.
ואז הוא התנתק ...
כמבין שעשה משהו שאולי לא היה צריך...
הוא גמגם ויצא החוצה , יצא לנשום אויר . מביט לכוכבים ומנסה
להבין מה הוא אמור לעשות.

והיא יצאה אחריו מביטה בו בעיניים חצי מבוישות, חצי כמהות
בתשוקה שלא נגמרת ורק אמרה - ' אני לא יכולה להיות האישה
השנייה , אני  ארצה אותך רק לעצמי. אני פשוט לא יכולה' .

וככה הימים המשיכו לעבור והם מביטים אחד בשניה , שניהם במבט
חצי עורג, חצי מבויש. ואף אחד לא ידע מה קרה בניהם. אבל מי
שהכיר אותם ידע שמשהו לא היה כשגרה.
הם עדין בילו יחד אבל יכלו להרגיש שמשהו שונה.

חודשיים עברו והזמן המשיך, היא הלכה בסמטה החשוכה לעבר המכונית
שלה , מאחוריה נשמעו פסיעות ...היא החישה את צעדיה מכינה את
המפתח ביד אחד ובשנייה את הגז - רק לכל מקרה .
והפסיעות החישו צעדיהם בהתאמה. היא התקרבה אל האוטו , דמעות
זלגו על לחייה והיא מנסה לפתוח אוטו והמפתח רועד בידה.

לפתע נגע בגבה יד , היא הסתובבה במהירות אוחזת בגז ובמפתח
מתכוננת להשתמש בו כאשר היא רואה אותו. הוא הביט בה במבט רך  -
מביט במבט המפוחד שלה.
ואז היא פרצה בבכי, היא הוציאה משהו ששמרה בבטן הרבה זמן, והוא
חיבק אותה וליטף אותה ורק חזר ואמר -  ' אני יודע... אני יודע'
.
ואלה שיודעים להסתכל מקרוב היו יכולים להבחין בדמעות שזלגו על
לחיו.
וככה שניהם עמדו בסמטה החשוכה לבד , מחובקים ומזילים דמעות.

הוא עטף את ראשה בידיו, הם היו חמות ונעימות למגע.
מסתכל עליה ומפנה את ראשה למעלה, אל ראשו.
ואז הוא נשק לה.

היא הסיעה אותו לביתו, מביטה בו שהוא עוזב.
רגע לפני שהגיע אל הדלת...היא יצאה בבהלה מהמכונית - מושיטה
את ידה לפנים כרוצה להשיגו - וכל מה שיכלה להוציא מפיה הייתה
צעקה חנוקה -' חכה' .

אף אחד לא היה בבית, הם נכנסו לחדרו והיא נשכבה על המיטה.
הוא נשק לה בצווארה , מוצץ אותו בהנאה ונושם את ריחה עמוק
לתוכו.
היא הפכה אותו, ועלתה עליו מחזיקה את ידיו מעל ראשו כאומרת
שליטה.
היא עברה עם לשונה לאט לאט על כל חלק בפניו. היא התחילה עם
הצוואר ולאט לאט עברה אל האוזן כאשר היא שומעת אותו נאנק
מאושר.
היא נשקה לשפתיו חצי נושכת אותם.
הוא ניסה להשתחרר מאחיזתה ולחבקה אבל היא רצתה להיות בשליטה
עכשיו.
היא לא תיתן  לשנים של כמיהה להתבזבז...כל התשוקה העצורה שלה
אליו התפרצה!  
היא התחילה לפרום כפתור אחרי כפתור מחולצתו חושפת את חזהו החלק
, כאשר היא עוברת בלשונה על בטנו ועולה למעלה לאט עד לפטמות
שלו.
ואז לקחה את ידיה ועברה אתם תחילה על פניו ואז לאט ירדה אל
חזהו כמבקשת ללמוד אותו.
כל חלק שבו.

הוא לא יכל יותר , בתנופה הוא הסתובב והרים אותה באוויר כאשר
היא יושבת עליו מקדימה והוא יושב על המיטה , הוא קם והיא עדין
עליו.
שניהם התנשקו בלהט חסר מעצורים , דבר לא עבר בראשם חוץ מסיפוק
של משהו ששניהם רצו כבר שנתיים.
הם נתקלו בכל מיני חפצים, בקיר, בשידה, בארון...
ואז שניהם נחתו על כיסא העץ שהיה באזור.
הוא הפשיל את תחתוניה והיא את מכנסיו.
הם התנו אהבים באיטיות ורכות כאשר ניתן היה לראות על פניהם את
האושר והסיפוק שהיה צריך להיות כבר מזמן. ממש מזמן...
היא הרגישה כיצד היא עומדת לגמור , גופה התכווץ והיא אחזה את
גבו, שורטת אותו קלות ומצמידה אותו אליה. הוא עטף אותה בגופו
עד ששניהם גמרו.

שניהם שכבו במיטה , הוא מעשן והיא מביטה בתקרה .
היא לא ידעה מה לומר .
הוא הסתובב אליה וסובב את פניה אליו,
נשק לה על שפתיה ולא אמר מילה.

והיא ידעה שבזה הרגע היא כבר לא האישה השנייה,
היא הפכה להיות האחת והיחידה...

וכך הוא והיא שכבו במיטה,
לא חושבים על דבר ,
רק מביטים עם חיוך  בתקרה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מישהי אמרה לי
שכדאי לשים את
האשכים במלח,
אבל אני יותר
איש של קינמון
ודבש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/2/05 13:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל וויקה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה