דמעות הגשם, עושות תחרות,
מי תגיע אחרונה לאדמה.
מעליהם עננים של בדידות,
עם ברקים ורעמים מנהלים מלחמה.
הרוח, לא שותק.
קורא וצועק קורא וצועק
הרוח לא שותק.

ואני,
מחכה בתחנה.
מסתכל ממתחת הגג
איך הגשם מרביץ לרצפה.
לידי,
חיילת בלונדינית מתגלה.
מחכה לה בשלה.
ואני מתאפק
לא מסתכל לא בודק
כדי שיום אחד הגשם יירד בתקווה
גם מעננים של שלווה
שיום אחד הגשם יירד בשלווה
גם מעננים של תקווה.
בינתיים
הגיע האוטובוס,
כאילו הגיע רק בשבילה
היא עלתה,
לא הסתכלה,
ונסעה.