"רחמו עליי!!"
"רחמו עליי!!!!!!"
הלב הקטן זעק בעודו שכוב על הרצפה..
"הצילו!!!!"
הוא החל לייבב בפחד כשכל הנעליים והרגליים הגדולות החלו דורכים
מסביבו, לא נזהרים..
הוא הבין שהוא חייב לקום מהרצפה, לאסןף את עצמו, לחזור אל
הגוף, להיות מוגן, הוא כל כך פחד
"תסתכלו עליי!!!!"
הוא החל זועק
"הנה אני, כאן למטה!, תעזרו לי!! תצילו אותי, אני מסכן!!!"
אבל אף תשובה לא הגיעה, במקום הוא חטף בעיטה לא מכוונת מאיזו
נעל לא זהירה.
חבול הוא ניסה שוב לקום, וכשל
"תרימו אותי!! בבקשה אני רוצה למעלה!!!"
אך אף יד לא נשלחה, אולי מבט תמוה או שניים, אבל מי בעצם רוצה
לגעת בלב מדמם? בלב זרוק על הרצפה, מלוכלך ומזוהם, פגום....
"היי אתם!! בואו אלי, תעזרו לי אני כאן!!!!"
הלב הקטן היה עקשן, הוא צעק וזעק ובכה וילל עד שלא יכל היה
להשמיע עוד צליל..
הוא הרים את עצמו מעט מהרצפה ונחבט בקול עמום ברצפה כשנפל, חצי
מעולף..
מבטו פנה שמאלה, אל כל הלבבות האחרים, חלקם שבורים, חלקם
פצועים, וחלקם סתם נאבדו, והרגליים שדורכות על כולם, בלי
רחמים, בלי להציע עזרה..
בלי לשים לב.
הלב הקטן הבין שהוא לא מיוחד....