אמצע הלילה. חוץ מזה, שקט דומה. שני רסיסים ענקיים של פחד, חושך ובדידות, צבעי
הבסיס של הפוביות האנושיות, ניתקים מהרקיע ומתנפצים על ההר שמולנו. יש רגעים
שאי-אפשר לצלם. יותר כוכבים משראינו אי-פעם. יותר חופשיים משיכלנו לתאר.
שוכבים על הגב, מחייכים אל הלילה, כמה שאנחנו קטנים, מגחכים, מאושרים. בבית
אפילו לא התחילה עדיין מהדורת החדשות, אומרים לילה טוב ונשארים ערים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|