בעולם ההוא הכל הפוך. הדבר הראשון שהם יודעים, לפני הכל ובמשך
תקופת זמן שנמשכת אין קץ, הוא הסוף, ממשי כמו קיר שבולע מכונית
מאיצה. ואז הם שם פתאום, צצים מתוך שברי מטוס, עולים מהאדמה,
נושמים נשימה ראשונה בחדר הניתוח עם בית חזה מלא בצינורות.
גידולים סרטנים מתכווצים, מטעני קלע שואבים כדורי מתכת וברגים
מפצעים מדממים, פלדה ובשר נפגשים ונפרדים ע"מ ליצור רקמה חיה
ובריאה. בעולם ההוא יש אינסוף דרכים להיוולד אך רק דרך אחת
למות - ברחם, לשם הם זוחלים ומתאחדים לתאים שמתאחדים לתאים
שיוצרים בסופו של דבר זרע וביצית ואלה חוזרים אל בעליהם
הישרים. בעולם ההוא תולעים אורגות אנשים מתחת לאדמה ובצדה האחד
של האש שורר מוות ובצדה השני שוררים חיים. האש נותנת צמחיה,
מקימה אנשים מאפר ובתים מגחלים. בעולם ההוא ברור לך תמיד לאן
אתה הולך, אבל לעולם לא איפה היית לפני רגע, ורק מושג מעורפל
בנוגע למה שהיה בדעתך לעשות.
בעולם ההוא הכל הפוך. טרגדיות פותרות את עצמן ומעשים שלא היו
צריכים להיעשות מתירים עצמם ללא זכר וכולם נעים מזקנה אל
ילדות, אל חיים יפים יותר, פשוטים יותר, חיים ללא נוסטלגיה
מרה-מתוקה.
בעולם ההוא הבגידה שלי תביא את שנינו למערכת יחסים אותה נשכח
לחלוטין אחרי פגישה ראשונה שתפריד בינך וביני, סוף-סוף, ללא
חרטה ולנצח.