|
הלוליין מהלך על חבל מתוח.
התופים דופקים, הייה בטוח.
החיים לפתע על כרעי תרנגולת.
הזיעה מחליקה, זו לא תרגולת.
הלוליין מהלך על חבל דק.
אם תצלח דרכך תצא ענק.
אל לך לבכות כתינוק בלול.
פן תגמור קבור, קהל בהול.
הלוליין מהלך על חבל גבוה.
כעת על אמת, לא מעל מבוע.
עשית רבות העקב בצד אגודל,
אז שמור נא על שיווי המשקל.
הלוליין מהלך ואינו מביט לאחור.
זו רולטה רוסית - נגלה אליו האור.
עוצר ונושם עמוק, מחייך אל הציפורים.
ואחת אומרת: "חנן לרר אותי קוראים".
ציפור-דרור זו עופפה ליד הלוליין,
התגאתה בו, באותו אקרובט קטן.
כאות עידוד טפחה לו חזק על השכם.
וחזרה לכיכר ללקט עוד פירורי לחם. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.