זהו סיפור על דני ומירי. שניהם ילדים בכיתה ד'. דני ומירי
חברים טובים. העונה האהובה ביותר על שניהם היא האביב.  
כל שנה באביב, דני וחברתו הטובה מירי מטיילים בפארק שליד ביתם:
הם אוהבים להריח את ריח העצים והפרחים ולהתרשם מיופיים. בסוף
כל טיול נוהגים דני ומירי לערוך פיקניק.
לאחר ציפייה ממושכת,הגיע האביב.
שמחים מאושרים וטובי לב יצאו דני וחברתו הטובה מירי לטיול
"אביבי" בפארק.
דני ומירי טיילו ליד ערוגת הפרחים, שדרות העצים, הם נהנו
מהנוף, מהריח של הפריחה, מהאוויר הצח ומהחברה המשותפת.
פתאום, דני הבחין בשיח עם צבע ירוק משונה, עלים משונים, ענפים
חדים, ריח מוזר. דני לא אהב את השיח. הוא פנה למירי ואמר: "מה
זה השיח הזה, הוא לא היה פה לפני שנה. שיסלקו אותו, הוא לא
יפה, הוא לא מריח טוב, בשביל מה הוא קיים בכלל".
מירי אמרה לדני שלא מפריע לה שהשיח נמצא בפארק, אולי יש סיבה
לכך ששתלו אותו בחורף.
"איזו סיבה, הוא בטח הגיע לכאן בטעות" ענה דני למירי.
לאחר שהסתיים הויכוח בנושא החליטו דני ומירי להתיישב בדשא
ולערוך פיקניק.
משהסתיים הפיקניק והתקרב הערב, התפזרו דני ומירי כל אחד לביתו.

דני החל במלאכת שיעורי הבית, מחר שיעור תורה ולשון, עליו להכין
שיעורים ולסדר את התיק.
בזמן שדני הכין את שיעורי הבית, תקף אותו כאב בטן נוראי "כנראה
אכלתי משהו מקולקל בטיול" אמר דני לעצמו. "אלך לאמא ואספר לה
שבטני כואבת, אולי יש לה תרופה בארון" הרהר דני.
אימו של דני הייתה מודאגת מאוד כשראתה את בנה מתפתל בכאבים.
"אך אל דאג בני, יש לי תרופה שעושה קסמים ותרפא את כאבי הבטן
שלך, נוח בינתיים במיטתך". לאחר 5 דקות של ייסורים נכנסה אימו
של דני לחדרו ובידה כוס מים רותחים עם עלים ירוקים ומשונים
בפנים.
דני פנה בתדהמה לאימו: "אמא, למה העלים הירוקים והמשונים האלה
נמצאים בתוך התה, את יודעת שאני אוהב נענע בתה, לא עלים כאלה,
ראיתי את השיח של העלים האלו בפארק, הם לא יפים ולא מריחים
טוב, אני לא רוצה לשתות". "שתה את התה הזה בני, הוא ירפא לך את
כאבי הבטן" ענתה לו אימו.
לבסוף, התרצה דני, שתה את התה עם העלים, אומנם הטעם של התה היה
מעט מר, אך לאחר כחצי שעה חלפו כאבי הבטן של דני.
מעתה, כשדני ומירי מטיילים בפארק, דני אוהב לעבור בשדרה שליד
השיח.