בתוך הבועה
אני כותב את השירים לאט
מפחד לצאת החוצה
להיראות כמו מישהו שבורח
אני יכול לזהות
איך הפנסים של העיר מביטים בי
כמו הייתי הגנב
ועכשיו
שום ווידוי לא יעזור
בתוך הבועה
זה רק אני
זה רק הזמן לצאת מזה
ועכשיו להיתקל בעצמי
כמו שהכרתי אותי מן התמונות
מהסיפורים הישנים
אני מרגיש איך העולם מתפשט לשוליים
ואני נדחק לפינה
רוצה לראות איך הזרקור מגלה לי סימנים חדשים
מה אני צריך
בתוך הבועה, שהלב לא יכול להפסיק לדפוק
כמו קולות של זעם
אני שומע הכל
ואז עוצר את עצמי
מלדפוק את היד בקיר
כותב את השירים, מעשן את הדברים
ואז מבקש סליחה מאלוהים
פעם אחת יוצא מהבית
ואז נמלט בחזרה
כול מה שאני רואה כאן בינתיים
זה רק סבך של שיחים
מתחת לכול זה בטח יש מהות
ומעל לכול הציניות
אין שום דבר שמגן
בתוך הבועה
אני משוטט עיוור
לא יודע אם הכל נשאר במקום
או שמישהו עשה כאן שינה לי את הכל
בינתיים האור החזק נחלש
אני יודע, שהם יביטו בי וילכו
ואני אצטרך לנקות את הפירורים
אוסף את כול העובדות
מסדר את הפרטים
עכשיו אני בולש, אני עכשיו האשם
לא מבקש חנינה
בתוך הבועה
יש מישהו מהצד השני
הוא רוצה לפוצץ אותה
עד שלא ארגיש
כותב שירים לאט
וחוזר על מילים בסדר אחר
בסוף גם אני אמצא את הפתרון לחידה
בתוך הבועה
עכשיו יש שקט
ואני יכול להניח את הזיכרונות בצד
לבקש שיכבו את האור
גם אלוהים הולך לישון, בתוך עצמו
שהוא מרגיש שהספיק לו
בסוף גם אני אדע, את הדרך