אני יוצא למסע
לא לוקח איתי שום דבר מן העבר
לא מסתכל אחורה
אל חרטות ופצעים
לא מבקש מאיש ללוות אותי
סימני הסערה הראשונים
מופיעים בבוקר
החורף הוא תמיד זמן טוב
להתגעגע למשהו
אני יוצא למסע
בלי שום צורך, שמישהו יבין אותי אחרת
שנים חלפו, הזמן השתנה
הילד שבי, כבר לא מחפש את עצמו
מודה בתבוסה, מוכן לחייך בלי להרגיש זר
עכשיו, זה זמן טוב להתפשר
לחזור אחורה אל נקודת האל חזור
ולשנות את השלטים
אני יוצא למסע
בלי שום ציפייה לגלות את הנסתר
העתיד הרי נמצא שם, התוצאה ידועה
מניח סביבי, אלף חיילים מפלסטיק
לא מבקש מהם, שיגנו עלי
גם במלחמות, אני מוכן ללכת לבד
אל מול המחשבות, הדמיון שלא נח
המציאות, תמיד פירקה את עצמה לדעת
בחלקיקים קטנים, היא ביקשה שאחבר אותה מחדש
עד שלא ידעתי, מי צודק ומי חכם
אני יודע, שבכול יום אני מאבד עוד משהו
אחד שהיה לי, אחד שלעולם לא היה שייך לי
אהבות קפואות, מים נדירים
אני מביט במראה ויודע
גם השקר הוא חצי אמת
והשאר זו מתנה
אני יוצא למסע
לא משאיר אחרי דבר, שיסגיר אותי
לא מחפש אהבה במקלטים דחוסים
לא מחפש השראה שלא יסבירו דבר
מלבד גחמה של רגע, חלום ששנים נכתב
בלי להוכיח את הסיבה
שירים שכתבתי מעלים אבק, אני יכול לצייר עליהם
ועדיין הם לא ישנו דבר
כמו ציור קיר, שהייתי מדמיין שיש לו חיים משל עצמו
ובבוקר הייתי מוצא, רק צל של עצים
מתנפנפים על פניו
אני יוצא למסע
לא מבקש שישמרו לי מקום
על דוכן המנצחים
אני ראיתי, איך הסערה
לא נותנת לשבילים להיראות באור בהיר
אני יוצא אל המסע
עכשיו זה תורי לחזור משם
בלי הפתעות, בלי חרטות
לא מבקש מאיש לחכות לי, כשאחזור