תחנת הרכבת מעט חשוכה, אפלה ומלאה
באנשים, אמנם רובם חיילים אך הם עדיין אנשים.
רכבת מהירה חולפת בתחנה ופתאום כולם
קופאים, פחד, רוח חמימה ממלאת את התחנה
ונעלמה.
ישראל, סתיו 2003, עדיין חם, איזו ארץ מוזרה,
איזו ארץ כושלת.
ארץ ישראל היפה, רכבת מתקרבת, רכבת לתחנת
הראשונים, חיילת מתקרבת היא מעשנת והיא
מתכוונת לעלות על הרכבת, שאכטה ועוד אחת ועוד
אחת וסיגריה מוטחת על הרצפה, דלתות נסגרות ואין
חיילת, רק סיגריה לבנה שבוערת על הפס הצהוב
שאותו אסור לעבור.
שני זוגות מבוגרים מהלכים בתחנה, מחפשים להם
מקום לשבת כי חייהם וגופם כבר עייפו, בטח בנו את
המדינה בגופם, בלונדינית מזויפת מפנה להם ספסל,
היי את, מזויפת, לאן את נעלמת?
הלכה.
ושוב פנים של חיילת ממורמרת, בטח לא מבינה למה
היא בכלל רוצה לתרום למדינה הכושלת.
חייל מרשים חולף על פניי כולו ירוק אך את מדיו
מעטרות שלל סיכות כסופות ונוצצות וכמובן הנשק -
פריט האופנה העיקרי של כל צרכני המותג שנקרא צה"ל
שידוע גם בלוגו צ